And now i see the world through diamond eyes.

ודווקא כשחשבתי שהאקס (נקרא לו ד') הפסיק לשלוח הודעות, לנסות לתקשר ולשכנע אותי שעשיתי טעות- הגיעה ההודעה הזאת.

ממקום שממש לא ציפיתי לו. החבר של אחותו שלח לי הודעה באינבוקס, מנוסחת בטוב טעם (אבל עם טעויות ניסוח מרגיזות פה ושם),
רק רוצה לדעת מה גרם לי להחליט להפרד. אני מניחה שגם ד' לא יזם את ההודעה הזאת הוא היה מעורב. אני אמנם תמימה אבל לא טיפשה, הוא לא היה שולח לי הודעה סתם ככה.
והנה, בדיוק בכתיבת שורות אלה, הוא מתחיל שוב עם ההודעות, השאלות. לא נעים לי אבל גם חפירות. ואני מבינה שקשה לו ועצוב אבל.. אני לא יכולה לחיות עם החנק הזה.

אלוהים.

I can't help you fix yourself, but at least I could say I tried.
I'm sorry bur I gotta move on with my own life.

מכירים את ההרגשה הזאת, שמישהו חונק אתכם?

וזה כבר הספיק לכם, וזה יותר מדי, והחלטתם פשוט לשבור את כל הכלים,

המשחק הזה פשוט לא התאים לכם יותר.

מכירים את זה שמישהו חנק אתכם?

והצלחתם להתשחרר, לפחות ככה זה נראה, עד שהוא חוזר,

והפעם הוא מניח בעדינות את הידיים שלו על הצוואר שלכם

ולוחש

ומבקש

ומתחנן

שתחזרו.

ואתם לא רוצים, והמישהו מתעקש וזה מתיש,
ואתם כל כך, אבל כל כך מייחלים לרגע, שהוא פשוט יבין,

שהמשחק הזה הוא לא בשבילכם יותר

ושנמאס לכם שאתם לא מוערכים מספיק

ושזה אמנם היה נחמד לפעמים, אבל זה לא יכול להמשך.

מכירים את זה שאתם פשוט.. עייפים? ושנמאס.

אז קמים והולכים.

ומחליטים שזה נגמר.

אני פשוט צריכה חבר, יותר מתמיד.

ואני לא מדברת על חבר במובן של בן זוג רומנטי, זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו, אחרי שהפרידה הזו הייתה יותר מכוערת ממה שציפיתי. אלא פשוט על חבר. ידיד, ממין זכר, זה מה שאני צריכה ואפילו מתביישת בפני עצמי שאין לי כזה.

אז ביקשתי מחברה את האימייל של ל', בנאדם שהתחלתי לדבר איתו בכלל ב2010, ומאז נכנס לי ללב ולא יצא משם, אפילו שלא דיברנו כבר יותר משנה. זה התחיל מגעיל, המשיך בקראש קצר, והפך להיות אחד הקשרים היותר מדהימים שהיו לי עם בחור.
אין לי איך לתאר כמה אני מקווה שהוא יענה לי.

אני פשוט צריכה מישהו בוגר בחיים שלי. לאו דווקא בוגר ממני בגיל, פשוט בוגר באופי, לפחות באופן יחסי. מישהו שיגן, שיתמוך, יצחיק. מישהו שאין סיכוי שיתאהב בי, ואין סיכוי שאני אתאהב בו. אחד כזה שיהיה לי גב, שירגיש לי כמו אח ושאני אוכל לדבר איתו על כל דבר שבעולם.

ואני קוראת את ההסטוריה במסנג'ר מהזמנים שהיינו מדברים, וחיוך מרוח על הפרצוף שלי, ואני צוחקת בקול. וסוף כל סוף, אחרי שנה ומשהו, אני לא חנוקה יותר. אני חופשיה להפליא וידיד הוא הדבר היחיד שחסר לי.

קיבינימט

הצעות, מישהו?