And now i see the world through diamond eyes.

אני פוחדת להשתנות.

נורא.

אני רואה מסביבי אנשים שמתחילים להתבגר,

להשתנות.

לרכוש חברים חדשים,

לצחוק מדברים אחרים,

ואני מרגישה את הניתוק הזה שנוצר פתאום.

אז אני פוחדת להשתנות.

זה כאילו שאני נאחזת במי שאני,

במה שאני.

אני פוחדת לאבד אותי

את מה שאני עכשיו,

את האני שלקח לי זמן להשלים איתו עד היום.

אני לא רוצה להתבגר יותר מדי,

אני לא רוצה לעבור שינויים דרסטיים באישיות שלי,

אני לא רוצה להתרחק

בעיקר מעצמי.

ברור שאני לא הילדה שהייתי פעם,

אבל אני לא רוצה להתבגר בידיעה שהשארתי אותי מאחור,

בידיעה שהשתניתי ואולי זה לרעה.

אני לא רוצה להתרחק מהחברות שלי יותר

אבל באותו הזמן חשוב לי לא להתנתק ממני,

אני לא אחת שתעשה הכל כדי להשתלב

ואני לא אשנה את עצמי כדי שיקבלו אותי.

רוצים להשאר ליידי?

הנה אני,

תקבלו אותי פאקינג ככה.

עם הילדותיות,

העקשנות,

הרגישות

עם כל מה שרע בי.

עם כל מה שמרחיק אתכם ממני,

תמצאו משהו שיקרב.

זה לא כל כך קשה.

עובדה שיש אנשים שכן אוהבים אותי.

יכלתי להיום כמו כולם.

יכלתי לעשות מה שכולם עושים,

לאהוב מה שכולם אוהבים.

אבל תעזבו רגע את את הוונאבי שתמיד נראית עלובה מהצד,

אני פוחדת להרגיש מזוייפת כלפי עצמי.

ואני תמיד אומרת את זה,

גם לחברות שלי.

עם כל הכבוד לאחרים,

אני קודם כל חושבת על עצמי, ועל טובתי

כי אם אני לא אסבול אותי

אז מי כן?

אני לא יודעת מה יש לי מהם בזמן האחרון, אבל אני אוהבת את זה.
אוח הסרטון הזה כל הזמן נמחק מהפוסט.

רק ליתר ביטחון: http://www.youtube.com/watch?v=l_ib6eKPshI
♥

ואת,אני אוהבת אותך, את חברה טובה שלי

ואני שונאת להתרחק ממך

למה זה מרגיש כאילו זה בלתי נמנע לשתינו?

אף פעם לא חרשתי ככה על שלושה שירים במקביל,

ועוד של להקה אחת.

three days grace.

אני לא חושבת שאני יכולה להצהיר כאן שאני מעריצה שלהם או משהו,

הם באמת ממש טובים

אבל אני לא חושבת שזה יהיה פייר מצידי כלפי שאר המעריצים

אם אני אגיד שאני מעריצה ואתלהב מהם

אם אני שומעת בעיקרון רק שלושה שירים.

זה פשוט יהיה מזוייף מצידי.

ואני שונאת להיות מזוייפת, במיוחד אם זה כלפי אנשים שאני אוהבת שמעריצים את הלהקה

ומעריכים אותם

ומתחברים אליהם

הרבה יותר ממה שאני.

אני זוכרת שבכיתה ח', רוני באה אליי עם האייפוד שלה

סיפרה לי על הלהקה החדשה שהיא שומעת.

אני חושבת שהכרתי אותם לפני כן אבל רק לפי השם וגם זה לא בטוח.

והיא שמה לי את האזניה באוזן,

אני לא זוכרת איזה שיר זה היה.

לא הקשבתי למלים, ככה שמן הסתם לא הצלחתי להתחבר אליהן, אל הלהקה.

בזמן האחרון נחשפתי אליהם יותר, בתקופה שהיה קצת קשה מסביבי,

כשידיד שלי ורוני התחילו לשלוח לי שירים שלהם.

מצאתי את עצמי מתחברת יותר ויותר למלים,

מתמכרת למנגינה, לקול, לקצב.

אז פשוט ידעתי עם איזו להקה אני הולכת לחנוך את האזניות החדשות ^^

~פאק, אין לי מפריד נורמאלי, הצעות?~

*

אני נהיית משעממת יותר מפוסט לפוסט, או שזאת רק אני?

אני לא מעדכנת כמו פעם, כל יום

כי אין לי מה לומר

למרות שבתקופה הזאת אני פשוט מוצפת

ברגשות, במלים

אני לא זוכרת תקופה דומה,

שהחיים שלי היו..

ככה.

הלוואי שהייתי יודעת להגדיר מה זה ככה.

טעונים?

סופסוף אזניות חדשות למחשב D:

עכשיו אני יכולה לשמוע טוב בלי להנמיך כדי לא להפריע.

אולי זה נשמע נורא הזוי

אבל מזמן לא הקשבתי למוסיקה כמו שצריך,

מזמן לא חרשתי על שיר רק בגלל שלא היו לי אזניות,

רק כי לא יכלתי לשים על פול ווליום,

להתחבר לשיר.

זה היה לי חסר.