And now i see the world through diamond eyes.

כתבתי את הקטע הזה לפני כמה זמן, והוא אמנם לא כזה רלוונטי, אבל הרגשתי שאני חייבת לפרסם.

ואם הוא הלך, ולא אמר לך לאן הוא הולך? ואם הוא מסתיר ממך יותר ממה שחשבת, ואם הוא סתם לא רוצה שתתעסקי לו בחיים כי לא מגיע לך? ואם הוא יחזור, ופיזית הוא יהיה שם, אבל מבפנים הוא אצל מישהי אחרת? ואם זה אבוד, ואם זה לא היה נכון מלכתחילה, ואם זה לעולם לא יהיה נכון, ואם זה בחיים לא יגמר? ואם הלב שלך יהיה תמיד ביד שלו, והלב שלו ביד של אחת שהיא לא את? ואם הוא ויתר? ואם הוא ילך? ואם הוא ילך ממך, מה תעשי אז? את תוכלי לבכות, ולצרוח, ולהתחנן בלב בתקווה שהוא ירגיש כי הלב שלך אצלו ביד. את תוכלי לבכות עוד ועוד ועוד, ואת תוכלי להיאטם. ומה אם את תיאטמי אליו ותהפכי את כל העסק הזה לאבוד בכוונה לפני שתאבדי אותו בטעות? ואם את תתגעגעי יותר מדי, ואם את תרצי כבר למות, ואם את מתה בכל מקרה כי הלב שלך כבר לא במקום שהוא צריך להיות בו?

ואם הוא גם, ואם הוא רוצה, ואם זה הדדי? ואם את שמחה, והביטחון שלך עולה, למרות שהדימוי העצמי הנמוך ממשיך לתפקד כראוי? ואם את נגעלת מעצמך, וחושבת למה הוא בכלל גם ורוצה, ומגיעה למסקנה שזה בכלל לא נכון? אבל אם הוא אמר?! ואם זה עבר? התמוגג? אם אין יותר?

ואם הוא הלך... ולא אמר לך לאן?

לא הצלחתי לכתוב מלא זמן,

אולי טוב לי מדי?

ולא שזה רע, אני לא מתלוננת

פשוט.. הכתיבה.

זה כל כך חסר לי.

אבל מצד שני, משהו שם פשוט התמלא.

כי.. כי הוא. ואני.

ויש לנו סיכוי.

והוא ממשי.

וקרוב.

ואני חייבת להודות, שבחיים לא חשבתי שזה יקרה.

לא לי.