And now i see the world through diamond eyes.

אז חלמתי,

חלמתי שאתה בוכה.

שומע שיר ומסתובב ובוכה, שלא יראו אותך

כי יש משהו רע בלבכות מול כולם, נכון?

והתכווצת.

והעיניים שלך נהיו אדומות ורטובות

ואני הכרתי את השיר ששמעת מהפלאפון שלך, אבל אני לא זוכרת מהו.

ואנשים באו אליך

ושמו יד על הגב

ושאלו למה אתה בוכה.

ולא ידעת מה לומר להם, אז לא אמרת כלום.

רק המשכת לבכות.

וראיתי אותך,

הייתי מטר ממך,

בין הרבה אנשים.

אבל מספיק קרובה כדי להסתכל.

ושמתי לב, שהסתכלת עליי, רק לשניה, כשרק התחלת לשמוע את השיר.

וחשבתי,

בחלום,

שאולי חשבת עליי כשבכית.

ותהיתי אם אתה בוכה בגללי,

אם השיר מזכיר לך אותי,

כמו שאני לפעמים בוכה משיר כשהוא מזכיר לי משהו עצוב.

ואף פעם לא ראיתי אותך בוכה,

לא שהייתה לי הזדמנות,

הרי דרך מחשב אי אפשר לראות אנשים שבוכים.

ועלה לי הרעיון הזה בראש,

שאולי בעצם כן אכפת לך.

שאולי השיחות האלה שהיו לנו חסרות לך,

שאולי אתה כן מצטער.

אבל אני לא יודעת,

זה היה רק חלום

ובפעמים המעטות שכן ראיתי אותך בבית ספר לא נראית עצוב במיוחד,

לפחות לא מספיק כדי לבכות.

ועוד בגללי?

יש לך מספיק חברים, אני בטח האחרונה שמעניינת אותך כרגע.

ואני הכרתי אנשים חדשים, ויש לי מחשבות חדשות ותחביבים שבטח לא ידעת עליהם,

מובן מאליו שאני לא חושבת על זה , או עליך, כל הזמן.

אז אני פשוט מניחה שזהו.

וכשאני אראה אותך, אני אזכר בחלום שלי, שראיתי אותך בוכה.

ואני אמשיך לתהות למה בכית בכלל,

או למה בכית דווקא אצלי בחלום.

ואני אצא, כמו כל יום, מנקודת הנחה שפה זה נגמר.

וזהו.

עשיתי מה שהייתי צריכה לעשות.

לבד בבית.

סגרתי את החלונות,

את הדלת של החדר.

THIS LOVE אמנם לא על פול ווליום, אבל שמעתי טוב מספיק.

פשוט שרתי,

בקול רם, עד איך שהרשיתי לעצמי.

אולי אני כבר לא בטוחה כל כך שאני שרה טוב

אבל זה היה כיף.

ואולי..

אולי כן הייתי מאושרת?

רק לרגע?

You are so fucking STUPID.

And pathetic.

You dont understand it, and you will never understand.

Sometimes, I like you.

Sometimes I can just hate you.

But you... you dont understand, you will never understand, I have already learned it.

Sometimes i wanna kick you out of my life.

But i cant.

You are too strong.

Too strong for me.