לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 30




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2014

Cynic ciniminis


This one is for all you hippies out there


אני משתעממת כשאנשים מדברים על דברים כמו אהבה כאילו הם רק עכשיו גילו אותה, אפילו שאני יודעת שזה באמת מה שקרה ואני ממש שמחה בשבילם, וחיבוקים של יותר מ4 שניות עם נשימות עמוקות ממישהו שרק פגשתי מרגישים קצת מזויפים. כאילו החיבוק הזה מפצה אצלו על שנים של מחסור באינטימיות וחיים בחברה שמצנזרת פתיחות רגשית ומינית, ואז כשחושבים על זה דווקא מדהים לי לעשות הילינג אבל אני גם יודעת שהייתי יכולה להיות מישהו אחר לגמרי או איזה עץ שהבנאדם לידי החליט לחבק, ובמקרה נקלעתי לדרכו ולזרועותיו כי היה לו פרץ אהבה שהיה צריך לבטא...ולפעמים מרגיש כאילו האהבה הזאת נכפית עליי, אני רוצה להכיל את מי שזקוק להכלה, ומצד שני רוצה להיות לבד. 
וזה גם מוזר שאני יכולה בעצמי להרגיש כל כך הרבה "אהבה" כלפי אדם/ה מסוים/ת, וזה מרגיש לי ממש קשור בישות הספציפית הזאת, אבל אז אני יכולה לשחרר מזה בכזאת קלות..זה קצת מדכא שאנחנו יכולים לאהוב רק את עצמנו, ומצד שני כל מה שקיים זה עצמנו אז מן הסתם זה כך.
תפיסת העולם שלי כבר לא מאפשרת לי להיכנס לסרטים, לשחק משחקי אגו מלודרמטיים עם האנשים שסביבי. וחבל כי היה כיף להרגיש ככה דברים עד הסוף, כאילו סוף העולם תלוי באם מישהיו עונה לי או מסנן אותי, או נשמע/ת נרגש או אדיש בהודעות.
...

ובנימה זו, אם היפים הם society's outcasts, אז אני מתחילה קבוצה חדשה של אנשים, קטועי החברה ההיפית. נקרא לעצמנו:
"קריפים"

...
ובנימה אחרת לגמרי:
אני שמחה! קיבלתי שתי שיחות עם בשורות טובות. האנשים שאני אוהבת נמצאים בתקופות מאושרות בחייהם. אז הגיע הזמן שגם אני אצטרף לזה...העניין הוא העבודה. היא באמת משפיעה עליי רע. כמה שיש לי אנרגיה ומוטיבציה לאכול בריא ביומיום, אני לא שולטת בדחפים שלי ואוכלת כל מיני שטויות בעבודה. זה מאוד מסובך כשאני אחראית על כל הקינוחים של הבודהה בורגרס. הייתי רוצה להיות נטולת סוכר וגלוטן לגמרי, והייתי ככה המון חודשים, אך בתפקידי אני חייבת לטעום והגבול בין לטעום ללנשנש מאוד דקיק...ואני תמיד מרגישה איך האוכל הכימיקלי משפיע לי על הגוף ועל מצב הרוח. ומשם נובעת שאר ההידרדרות, חוסר המוטיבציה להיות בריאה. אני כל כך רוצה להתפטר, אך לא נותר לי המון זמן עד הרשיון


והשיעורים יקרים אז אני צריכה להכניס כסף איכשהו
wwahhhhh
אני נוטה לחשוב יותר מדי
אני מרגישה אהובה ^_^
הכנתי לעצמי היום משחה לשפתיים, הכי ריחנית מרגיעה נעימה ומרפאת, אני מרגישה ממש רוקחת. אני באמת רוקחת. ואין לי תואר מלימודים אך האינטרנט הוא בית הספר שלי ולמדתי המון מהתעניינות וחקר של צמחים שונים, אני באמת יודעת המון. אותודידקציה ברבאקקקקק

נכתב על ידי , 30/12/2014 02:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




11,419
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנבטוט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נבטוט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)