אני רוצה לומר כבר למישהו בעולם הזה שאני לפעמים מקיאה את תכולת קיבתי בכוונה, אחרי שאכלתי משהו שלא רציתי לאכול
אם זה היה דברים טובים ובריאים לא הייתי מקיאה אותם, לא קשור לכמות

אך כשזה כימיקלים כמו סוכר או אוכל מעובד אחר אני עלולה לחשוב על כמה שזה ממכר וכמה שזה ישמין אותי וכמה שזה יעשה אותי עייפה...חבל שאני לא חושבת על הדברים האלה לפני שאני אוכלת אותם!!!!
כנראה שאני במיוחד מקיאה את זה כי אני פוחדת מלהשמין.
ואני יודעת שאין שום דבר רע בשומן חוץ משזה לא בריא, יודעת שלאחרים לא אכפת, אבל גם יודעת שאני יותר יפה כשאני רזה יותר. וגם יודעת שאני נמרצת יותר ושמחה יותר ובעלת בטחון עצמי גבוה יותר כשאני רזה.
הלוואי והתקופה הזו תיגמר.

ההקאות מגיעות לי בתקופות, כשאני שמחה אני גם אוכלת כמו שאני רוצה אז לא חושבת על זה אפילו..אני יכולה לעבור חודשים ולחשוב שיותר זה לא יקרה. וככה חשבתי, אבל אז הגיעה התקופה האחרונה, המגורים בבית של אמא, הרחק מחבריי, העבודה שאני לא אוהבת, שהיא לא הכי נוראית אבל חצי מהעבודה זה לאפות ולהכין אוכל שאני לא מאמינה בו...מה שגרם לי להתמכר לסוכר שוב

זה פחות קשה לכתוב את זה בבלוג, הייתי רוצה להיות יכולה לומר לערן, ולכל מי שאני אוהבת, שיש לי נטיות בולימיות.

והייתי רוצה לסדר עכשיו את החדר. אבל אני לא מצליחה להקים את עצמי. טוב קמתי, ביוש