חלמתי שנסעתי לטיול באירופה, ושני אנשים שאני מכירה(לא זוכרת מי היו, רק שהכרתי אותם) פוגשים אותי באוטובוס לפני שאני יוצאת לטיול, האחד מהם מביא לי מכתב על שני דפים לבנים משודכים שקרועים באמצע לחצי מגודלם. כתוב בעפרון. ואז אני יושבת על ספה בביתי, ומתחילה לקרוא את המכתב, לידי יושב מישהו, ידיד, אני מתחילה לקרוא ומגלה שזה מכתב טיסה. אומרת "יאו איזה חמוד, אבל מי כתב את זה?", מסתכלת הצידה ולידי יושב אסף, הוא אומר לי שהוא כתב את המכתב בהתרגשות. ואז הוא מתקרב אליי בציפיה, כאילו בגלל שהוא עשה משהו חמוד מגיע לו לקבל משהו בחזרה, המבט על פניו משתנה לחדור מטרה, הוא שולח את ידו אל המכנסיים שלי ומנסה להוריד אותם. אני מתרחקת בבהלה, אך הוא מנסה יותר חזק. השאר זכור במעורפל, ברחתי ממנו והיינו בביתי, הוא רדף אחריי, אני חושבת שטרקתי לו את הדלת על הראש בעוצמה, והוא התעלף מחוץ לבית. אבל אז לא ראיתי אותו יותר שם ולא ידעתי אם הוא הלך או מסתובב מסביב. התקשרתי למשטרה מתוך החדר שלי, אמרתי להם את הכתובת, ושיבואו מהר כי זה מצב של סכנת חיים. כשהם הגיעו, הם באו בוואן גדול ולא נראו כמו שוטרים, אלא כאזרחים, והנחתי שזה כך כי הם במסווה. אני חושבת שהגיע צוות של 4, ובהווי שלהם הזכירו לי את הצוות של חוק וסדר. אמרתי להם שלא ראיתי את אסף כבר 5 דקות בערך,אבל זה לא נכון, כבר בערך 10-15 דקות, שיקרתי כי לא רציתי שיכעסו על שהתקשרתי ובסוף הוא לא כאן. הם באמת כעסו קצת, כולם אמרו שהם עזבו שיעור/ישיבה/משהו חשוב בשביל זה!(סליחה באמת). אמרתי להם שאני לא יודעת אם הוא עוד מסתובב כאן, והם החלו לחפש בחצר. ואז, אסף הגיע לחצר, נראה ממש חבול, הם לא ידעו שזה הוא והמשיכו בשלהם. אני הייתי בתוך הבית והסתכלתי עליו ועל השוטרים בחוץ דרך הדלת שהייתה פתוחה, והוא נתן בי מבט של "התקשרת למשטרה עליי?" מבט מסכן ומבולבל שמרגיש מצטער אבל גם לא כל כך מבין כמה לא בסדר מה שהוא עשה. כמו ילד קטן, הילד קטן שהוא. ובאותו רגע היו לי שתי אופציות, ובחרתי לוותר לו...אמרתי לו שזה לא קשור אליו ושהוא יכול ללכת.

באותו רגע בחלום הרגשתי שלמה עם זה וששחררתי, אבל תכלס עדיין יש בי משהו קטן שהיה רוצה שהוא יבין יותר לעומק כמה המעשים שלו השפיעו עליי. למען כל אישה שאי פעם תעז לצאת איתו.

:/

-

-

-

בינתיים מחכה לטלפון מדירה ממש מדהימה שהסתכלתי עליה במרכז העיר ירושלים, עם זוג מדהים של שותפים. פליז שהםרוצים אותי כי אין לי כח לחפש משהו אחר. שלחתי כ-7 הודעות היום לאנשים. בעעעע
ועוד מעט טסט, יאי ^^ 

זו אחת מתוך מלאנתלפים שאלות

*טוב אם הכותרת לא התריעה על זה, אז כן, הפוסט שלהלן קצת פרובוקטיבי. שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם. שמרנים, נוסו על נפשותיכם*

אז הנה משהו שבא לי לומר: אני ערומה בסלון והתרוצצתי בחצר קודם וזה היה כיףףףףף

היום אני הולכת לישון אצל יואל אחרי שבפעם הקודמת עשינו אהבה, זה היה יפהפה, אמיתי ומכיל. רק שהתייבשתי כל הזמן עד שנאלצנו להפסיק, וזה לא משהו שקורה לי בד"כ. זה היה קורה לי פעם כשהייתי שוכבת עם מישהו שלא באמת רציתי. אבל אני לא חושבת שמישהו אי פעם עשה לי את זה כמו יואל, מנטלית. ומינית, בטח אני נמשכת אליו, פשוט אני כל כך א-מינית בחודשים האחרונים שזה לא יכול להתבטא. וזה באסה כי סקס זה באמת חשוב, ואני רוצה להתבטא בצורה מינית. בכללי יש לי קושי בלהתבטא לאחרונה, לא רק מינית. הסקס שהכי עשה לי את זה תמיד זה ממש חזק, עם גברים מאצ'וים כאלה, שמזיינים, ומתייחסים אליי כאילו אני הנסיכה הקטנה שלהם, וכשלא היינו שוכבים הם היו מתעלמים ממני, ואז כשהיינו עושים את זה, סוף סוף הרגשתי שהם שלי, שרק אנחנו קיימים, בטוטאליות אחד עם השנייה. מצד שני עם גברים כאלה אף פעם לא הרגשתי לגמרי עצמי, אלא כאילו אני משחקת דמות, ולא הצלחתי לגמור איתם. אז אני לא יודעת אם הסקס עצמו שהיה אגרסיבי הוא מה שעשה לי את זה כל כך והשאיר אותי חרמנית כל הזמן, או שהעובדה שהם מתייחסים אליי סוף סוף היא מה שגרמה לי להנות כל כך. הסקס עם יואל היה ממש הפוך, הוא היה איטי ורגיש ומכבד ואמיתי כל כך. אני רוצה כזאת רגישות אבל עם יותר אגרסיות...או לא אגרסיות...בא לי סקס אסרטיבי חח. ששנינו נהיה מוכנים ללכת עם זה עד הסוף כמו שהאיברים שלנו מבקשים מאיתנו כל כך יפה
וכמובן שאפשר לעשות ככה ברגישות ובאהבה

ואני קצת פוחדת שיקרה היום מה שקרה אז. שאני אאבד בטחון, שאתייבש. אופוש. אני רק רוצה חיבוק עכשיו. אופוש.

אתמול התחלתי סדנה תהליכית שבה אני ועוד 5 בנות מדהימות הולכות למצוא את קולנו, את יכולתנו לדבר ולהרשות לעצמנו להיות עצמנו בעולם הזה בלי לשים זין, כמה בא לי לא לשים זין. אני שמה לב שעם אנשים חדשים לגמרי אין לי את הפחד הזה לדבר ואני לגמרי מרשה לעצמי, אני יודעת שזה לא משנה אם הם יאהבו או לא את מה שיש לי לומר. לעומת זאת האנשים שהכיהכי קשה לי איתם הם אלה שראיתי מדי פעם בפסטיבלים, ושאני ממש מתחברת למה שיש להם לומר, ואז יש לי כבר ציפיה כזאת שהם יאהבו אותי, כי אני כבר אוהבת אותם. שם הכל משתבש. אני נכנסת למקום שרוצה להרשים. זה לא צד יפה שלי...אני מרגישה קטנה ועלובה כשאני שם.

אז בסדנה עשינו צ'אקרה ברידינג, אחת המדיטציות היותר עוצמתיות שיצא לי לעשות בחיי, זה כל כך אינטנסיבי פיזית ונפשית, נפגשתי עם חיית הטוטם החדשה שלי, אריה! הוא בא לסמל לי עוצמה. מזכיר לי את הקוסם מארץ עוץ. חשבתי עכשיו על כך שרק מעצם העובדה שאיש הפח רצה לב, היה לו לב. אני מסוגלת להבין את זה. וכשהאריה רצה להיות אמיץ, הוא יכל לראות עצמו ככזה, החלק הזה באישיות כבר היה שם כל הזמן.
וכן!!! גם אני יודעת שכל הדברים שאני רוצה וכמהה להיות, לא רק שאני יכולה להיות...אני כבר. אני יפה, אני מעניינת, אם לא הייתי מעניינת, אנשים לא היו רוצים בחברתי. I gotta stop being so serious