I’’m Kind Of A Big Deal

אם אין חטא אז אין עונש?

מה החטא שלי? שאתה לא רוצה אותי?

רק עכשיו הצלחתי לגרור את הראש שלי מהכרית לכיוון המחשב.. חתיכת דרך אם תשאלו אותי. 

הייתי אתמול במסיבה. מסטולה נורא. 

נורא

נורא

נורא מסטולה..

לא הצלחתי לזוז כמו שצריך, הלכתי עקום, בהיטי באנשי הכבשים האלה רוקדים מצד לצד ללא הבחנה. גברים עמוסים על נשים שעמוסות על גברים שהם בכלל לא מכירות.. מכונות סקס משומנות. הגברים הצפויים, כן , תזיז לה את השיער ותנשק לה את האוזן, כן תתקרבי ותתרחקי עד שתרגישי שהוא מאבד עיניין ואז תגררי אותו לשירותים. תרגישי יפה היום כי מזיינים אותך. מפגרת, זה שהזין שלו נמצא שם לא אומר כלום עלייך כבן אדם. זה מה שאת לא מבינה.

אני ממשיכה לדהור בין ההמון ואני כבר ממש לא עוקבת. לבד. עושה סיבובים באולם, לא מוצאת אף אחד... בקטע אירוני ההרגשה של הפחד התחלפה בהרגשת ניצחון עליו. "אני לבד, פאק איט, אין יותר למטה מזה, וזה כשלעצמו שורש הפחד!". 

והם מנסים ליצור איתי קשר עין. הבחור בפינה, שחושב שהוא כל כך חתיך שבעזרת טלפתיה קלה אשתגר ישירות לזרועותיו. אז זהו. שלא. כמה גברים כאלה יש בחור הזה, כולם בטוחים שהם כל כך מיוחדים ושונים. אז מה אם אתה יפה? אז מה?! כאלה קליפות ריקות, קונדומים משומשים .. 

ואני?

אני פשוט הולכת.

כן, אני מסתכלת בעיניים לאנשים, זה כי אני לא מפחדת מהם, לא כי אני מתחילה איתם או צריכה צומת לב. אני שמנה היום, אני לא רוצה צומת לב.

הייתי הרזה שמנה הזאת. איכס. כל הזמן נגעתי במותניים שלי כדי לראות שהן עדיין באותו היקף. אני יודעת שאני שמנה מהרגיל בזמן האחרון. אולי בגלל זה אני צריכה עונש. למרות שהספורט הוא יותר רציף, אני חייבת להתחיל לקצץ שוב. אני מאמינה שאני יכולה. 

תראו, אני יודעת שאני בחורה מושכת. אני יודעת את זה. אני יודעת שאני יפה, אני יודעת שאני שונה, אני יודעת שיש לי את היכולת לשים גברים בכיס הקטן. מה שאתם לא מבינים, שזה לא כולם. שזה נוגע לגברים איכותיים, אני משתנקת. בדרך כלל שאני מושכת אותם, אני משחקת על החסרונות שלהם, על המקום שהם מרגישים חוסר בטחון. אני אפזז סביבתם ואראה להם כמה התחת שלי קשוח ואני מגושמת וזורמת אבל גם סקסית ומצחיקה. כשהם שלמים עם עצמם, זה מבלבל אותי. בעיקר כי אני לא מבינה איך בן אדם שלם עם עצמו. ואז אני לא יודעת מה לעשות. להמשיך כרגיל? לשנות דפוס? 

אז לפעמים אני תופסת , לפעמים ממש ממש לא. לרוב כן, אם ניהיה כנים.

ואז מה?

או שאני בורחת. או שאני מבריחה. או שאני נוגעת ובורחת. 

אני שונאת את עצמי, אין כל ספק שלהיות לבד זה עונש נהדר. 

ולא להנות מאוכל.

ולא להיות נאהבת.

אני הביץ',

זאת שדופקת שוט, וג'ויינט, וכשמדברים על אהבה אני מדליקה סיגריה וממלמלת תוך כדי שזה השיט-הכי-עבודה-בעיניים שיש על פני האדמה.

זאת גם הבעיה בעצם, אני מסרבת להאמין שאנשים יקבלו אותי אחרת. אני מסרבת לקבל אותי אחרת. אם אני אתחיל לאאמין במה שיש לעולם הזה להציע- אני פשוט יקרוס.