לנו זה נראה טבעי, הגיוני, שגרתי. כל נער ונערה ישראלים המסיימים תיכון מתגייסים לצבא, לפעמים שבוע אחרי סיום הלימודים ולפעמים כמעט שנה מאוחר מהבגרות האחרונה. תנסו לספר לחברכם הגוי שמעבר לים שבעוד חודשיים-שלושה אתם מתגייסים לצבא. סביר שתגובתו של עמיתכם תיהיה הפתעה מוחלטת, שוק ואפילו תמיהה. מה פתאום אתה מתגייס? אתה לא פוחד? אולי תתקבל לאוניברסיטה ותלמד במקום, אולי תמצא עבודה כתחליף?

הצלחתי להבין שבארצות הברית התגייסות לצבא היא בדרך כלל למי שמשתייך לאחת משתי קבוצות עיקריות בהן האמריקאים השמרנים, הפטריוטים, בעיקר מעיירות קטנות, שתושביהן מאמינים שארה"ב היא מרכז העולם ושזוהי מצווה להגן עליה, גם אם המילה להגן משמעותה לצאת למלחמות חסרות מטרה בחורים שונים על הגלובוס. לקבוצה השנייה משתייכים מי שכנראה לא מתכוונים להתקבל לקולג', או פשוט לא יכולים, אפילו לא למקומי והפשוט, מסיבות שונות. כאן הכל שונה לחלוטין. הגיוס הוא חובה לפי חוק ורק בעלי צרכים או מגבלות מיוחדות מקבלים את האישור לא להתגייס (כמובן שיש מי שבוחר לא להתגייס ללא הצדקה, על קבוצה זו - לא הפעם).

אז עכשיו גם אני נמנה בגיוסים הקרובים. תוך מספר חודשים כבר אהיה על מדים, למרות שעדיין קצת קשה לדמיין את זה. אפשר לשמוע שלל סיםורים מאחים ואחיות, בני דודים ובני משפחה אחרים על התקופה בצבא. חלק נהנו יותר וחלק פחות, חלק אהבו את התפקיד וחלק ממש לא. כמובן שכולי תקווה לשירות מהנה ומרצה, כמו כל מתגייס הייתי רוצה למצוא את עצמי בין אנשים טובים, בתפקיד מעניין ובהרגשה שאני עושה משהו חשוב למען המולדת.

אני רואה את הדברים כך שהגיוס לצה"ל הינו אחד המרכיבים בישראליות שלי. קשה לחשוב על תפקיד כלשהו, משימה כלשהי לאורך חיי האזרחות של אדם בה אותה יוכל לבצע ולתרום באותה מידה כמו שתקופת השירות שלו תעשה. בנוסף, כנראה שבשירותם הצבאי ישראלים מקבלים שי מהמדינה, ספר שכרכים נוספים לו מדי שנה ושנה, ספר מנטלי ששמו פשוט אך משמעותו רבה, מדינת ישראל. בספר זה כתובהההיסטוריה של העם היהודי, של תקומתה של מדינת ישראל ומלחמותיה, של תרבות המדינה, אופי תושביה, היתרונות והמגרעות שלה. אין אחד שזוכר את כל תוכנו, אך באותה מידה אין מי שלא למד ממנו פרטים חדשים שיסייעו לו בעתיד התיישבותו בארץ ישראל.

נשמע מוגזם? יכול להיות, אבל אני חושב שרבים יסכימו שחוויות השירות שלהם בהחלט שינו בהם משהו. גם המחשבה שאשתנה במהלך שירותי הצבאי מעלה תהיות. אני לא יודע מה הצבא יכול לשנות בי, חוץ  מהמראה החיצוני, ה'גלאח' הזה בשיער שאצטרך לעשות מדי כמה שבועות אליו אני לא רגיל בכלל. בכל זאת, מאוד מושך אותי לדעת אם אצא עם 'ערכים' חדשים, או שאשנה את דעתי הפוליטית? קשה לי להאמין.

התעדכנות בחדשות המדיניות של ישראל הם כמו זריקת אנרגיה להתגייסות בשבילי. מאוד מתחשק לפעמים להיות חלק מצה"ל דוקא ברגעים שבכל רחבי העולם משמיצים את לוחמיו וקוראים לחקור אותם. דווקא ברגעים האלו, שרובנו בישראל יודעים את חשיבותו של הצבא ויחד עם זאת את צדקתו, נראה כי הגיוס לצבא זאת המשימה החשובה בחיי.

אי אפשר לסיים בלי לייחל לשובו של גלעד שליט בחזרה הביתה לחיק משפחתו במהרה, כמו כן לבריאותם של כל חיילי צה"ל.

סופשבוע טוב לכולם