אינני יכול לפתוח ולהגיד "הקיץ כבר כאן" או "הקיץ הגיע" כי העונה החמה והמיוזעת נמצאת בישראל כבר מתחילת מאי. כנראה שגולת הכותרת של העונה הזאת היא חודשי יולי-אוגוסט, שמסמלים את החופש הגדול כמעט בכל העולם, ועימם גם החופשות השנתיות של כל השכבות, החל מפועל בבית החרושת לנעליים בקזבלנקה, דרך בעל המכולת בסיציליה ועד האוליגרך ממוסקבה - כולם חופשים. משפחות רבות רודפות אחרי היעד המושלם בשבילהן, שמן הסתם צריך להיות כזה שיהפוך את החופשה שלהם לבלתי נשכחת. אז איך אנחנו, הנבחרים מארץ הנגב, הגליל, ירושלים ותל-אביב, יכולים לשכנע את התיירים לשריין מקום על הטיסה לנתב"ג?

הקונטרסט - ראשית אציין כי חלק מהתשובה כבר בגוף השאלה, ישראל היא מעבר לכל ספק יחידה במינה. השילוב המנצח של ההיסטוריה מול החדשנות, הדת מול החופש, היובש והחול מול הירוק והמים, ממש ארץ הקונטרסט. אם יש מקומות אליהם נוסעים וממהרים להשתעמם, אפשר לומר בביטחון כי לזר שיגיע הנה זה לא יקרה במהרה כלל וכלל. ברגע שיימאס לו מחוף הילטון, מגדלי עזריאלי ושדרות רוטשילד, הוא ייסע לירושלים. שירגיש שקיבל את מנת הדת וההיסטוריה שלו, יוכל להדרים לכיוון מצפה רמון, ומשם לנת ים וביקיני נוספת באילת. כשהחום והיובש יימאס, יצפין שוב לגליל ולרמת הגולן, ויהנה מהנופים שאנחנו בעצמנו כל כך אוהבים.

הישראליות - אנחנו מכורים לביקורת עצמית כאן בישראל, ומכירים את עצמנו כחוצפנים מדרגה א'. אבל הצופה מצד שמגיע למדינת היהודים, מתאהב לא פעם בפתיחות שלנו אחד כלפי רעהו, גם אם מדובר לא פעם בבוטות. האירופאי הממוצע זקוק למנת שחרור מסוימת בחופשה שלו, אחרי שנה מלחיצה ביבשת התרבות, החינוך והמשמעת, גם אם זאת נראית כנעלמת בקרב הנוער של היום. ארצנו היא יופי של מקום לסיפוק הצורך הזה , ומציגה חזות קלילה, ללא דרישה לנימוסים מיוחדים.

האוכל - אני לא יודע לכמה מכם יצא לבקר בחלק מארצות אירופה. על כל פנים, חלק לא מבוטל מן המסעדות, אפילו בערים מרכזיות, מתגלות לא פעם כלא-ידידותיות לתייר והמנות שלהן לא מתאימות לכל אחד. מרסיי וברצלונה הן השתיים הראשונות שעולות בראשי כשאני חושב על ביקור במסעדות לא מוצלחות. רבות מן המסעדות הצרפתיות למשל, לא דואגות לתפריט באנגלית. בספרד יכול לקרות שתזמין את ה'טאפאס' המוכרים ותקבל  מיני-צלוחיות שכוללות זיתים וחמוצים. אני חוזר - לא ידידותי לתייר, מטעה. ועכשיו למצב בארצנו. כמעט בכל מסעדה תל אביבית תוכל לקבל תפריט באנגלית, כך גם בירושלים. לעיתים נדירות נתקלתי במסעדה ישראלית שלא כוללת מנות מוכרות, כאלה שכולם אוהבים. אנחנו פשוט יכולים להתגאות בתרבות המסעדות בישראל, וזאת דרך אפשרית נוספת לשווק את ישראל בעולם.

ירושלים - מחלוקות, ריבים, ויכוחים, הקונפליקט, שומדבר לא משנה. ירושלים היא סמל של קדושה לשלושת הדתות החשובות והמשפיעות בעולם, וכך תישאר. אם רק נלמד דרך טובה יותר לצייר אותה בעיניהם של תיירים פוטנציאליים מרחבי העולם, נוכל להגדיל את מספר התיירים שבאים במיוחד בשבילה, כמו כן גם את מספרם של אלה שלא באים דווקא לכנסיית המולד במיוחד, אלא לחזות בעיר המיוחדת הזאת. בירת ישראל ביא בעלת שם עולמי, חובה עלינו לבסס את מעמדה גם כמעצמת תיירות. אין ספק כי היא יכולה להוות כלי נוסף לעידוד התיירות לישראל.

לפני סיום, אבקש לפנות אליכם, בעלי המלונות, החנויות, המסעדות, נהגי המוניות וכל האחרים שמשרתים תיירים, אתם לא פחות חשובים, אחריותכם היא לנהוג במבקרים בארץ בצורה הוגנת ולשרת אותם בנאמנות. אחרי הכל, אתם הראשונים שכל תייר שבא לארץ יתקשר איתם, והרושם שתעשו הוא הרושם הראשוני והקובע את יחסו לארץ הזאת. זה כבר מעבר לתיירות, אלא המאבק של כולנו על דעת הקהל העולמית, שתמשיך להשפיע גם בעתיד על המצב המדיני והביטחוני של מדינת ישראל.