"אתה בטוח שהוא למד מחשבים, החבר הזה שלך?", שאלה אותי המנהלת, תוך שהיא פוסעת לעבר שולחני עם מייל מודפס. "תראה את זה, המפרט לתוכנה החדשה שלנו שביקשתי ממנו לנסח בשבוע שעבר. הוא שלח אותו לעשרות בתי עסק!". העפתי מבט בעמוד הלבן ועליו אותיות עבריות קטנות המתארות את מאפייניה של התוכנה שנועדה להיות הסמל החדש של החברה, יחד עם יתרונותיה על המתחרים. "מה הבעיה?" תהיתי בפניה כשאישוני מורמים עד למבט מעלה לפניה המוטרדות. בהחלט לא נעים, המנהלת הראתה לי שהוא שכח את גולת הכותרת, הנקודה שמבהירה את הקלות והיעילות שבאופן הפעלתה אותה לא אפרט כאן. "לא הייתי צריכה להסתכן, גלרמן היה עושה את זה הרבה יותר טוב. חבל שלקחתי צ'אנס בכלל, נתתי לתואר ראשון במדעי המחשב לעשות את זה במקום לתואר ראשון במדעי המחשב ותואר שני בניהול עסקים פלוס זה ששמעתי שיש לו את הפסיכומטרי הכי גבוה במשרד הזה", הוסיפה בלי להניד עפעף.

הרבה יעידו כי זאת אחת התופעות הכי מוכרות כיום, שיפוט וקבלת רושם על בני אדם על פי לימודיהם בתיכון או באוניברסיטה והמכללה. לצערי, אין מדובר במיעוט בלתי נראה של צרי אופקים שישבו על ספרים ומחברות כל חייהם וחושבים כך, אלא מדובר במנהלים גדולים, פוליטיקאים, מרצים, מורים ואנשי מפתח רבים במקומות העבודה בישראל. לעיתים קרובות מאוד אלו יוצרים שיוך בין דפוס התנהגות, חיים אישיים או טעויות שאדם עושה לבין השכלתו. ישנה אמונה רווחת אצל חלק נרחב מן הציבור שככל שרשימת הקורסים שלקחת מפוארת יותר, או שמספר היחידות שלמדת גבוה יותר, כך אתה יותר קרוב לשלמות, בן אדם טוב יותר ופחות סיכוי שתעשה טעויות.

כמובן שזוהי מחשבה מוטעית לחלוטין שכנראה באה כתוצאה מחשיבותה ההולכת וגדלה של ההשכלה הגבוהה בארץ יחד עם תנאי הקבלה שחלק יקראו להם, בחלק מן המקרים, בלתי אפשריים. אני חושב שאסור לנו לתת למי שמשלה את עצמו להתמכר למחשבה הזאת, הרי שכל אדם הוא עולם ומלואו, ויש רבים וטובים שלא סיימו תיכון אך עתידים לשנות את פניה של ישראל. כמו כן זה ברור שאין לשפוט איש מראש רק לפי ההשכלה שקיבל או לא קיבל בכלל.