קשה היה שלא לראות באתמול, בוקר אחרי הפריימריז ב'קדימה', קמפיין בחירות מובהק של יו"ר האופוזיציה הנכנס, שאול מופז. ראיון חסר תוכן לקושמרו שמשקף הרבה חזון ומעט דרך, צילום חטוף עם האזרח הפשוט ואפילו אריזת מארזים לחג (שלא הוזכר האם מדובר בעמותה כלשהי). נכון, ספק אם מישהו בקרבתו מנסה להסתיר את זה. היו"ר הנכנס מרבה לדבר על מועד שובו של הבוחר לקלפי ומתווה תמונה חדשה בעיני הציבור, ממשלה בראשותו. מצד אחד איש צבא ללא דופי ובעל ניסיון לא רע בפוליטיקה הישראלית, מצד שני איש ציבור חסר יוזמות מהפכניות או רעיון חדש. הלא כל רמטכ"ל בעבר, שר מספק או סתם מנחה 'אולפן שישי' נחשב בארצנו מועמד לגיטימי.

הציבור הישראלי השלים כבר מזמן עם מנגנון השלטון הלקוי שבנמצא, ועם העובדה שעל סדר היום מונחים מלמעלה, בעדיפות הגבוהה ביותר, ענייני הביטחון של המדינה. בעידן של מחאה ציבורית רחבת היקף, רפורמה בחינוך שרק הניסיון יוכיח יעילותה ואיום קיומי בפוטנציה, ספק אם בירושלים מתכננים איך יראה המשטר הנשיאותי של מדינת ישראל. בין כל זאת, שוכבת לה השיכחה המתמדת שהפתק אותו שמים בקלפי מסמל את המפלגה, על כל גווניה, רעיונותיה, המצע שלה (שלרוב לא יצא לנו להתעמק בו) ועל רשימתה מלאת השמות הלא מוכרים, ממנה נרצה לראות רוב בכנסת ישראל.

אכן, בפועל מדובר ביו"ר המפלגה שלרוב הופך להיות ראש הממשלה, וכאן הבעייתיות הנ"ל. במציאות שגויה זו, ישראלים רבים מחפשים הרבה שמאל וימין, מתמכרים לקמפיין אותו מריץ יו"ר המפלגה ונותנים פחות ופחות חשיבות ליכולתו להעביר חוקים, לנאום באו"ם, להקים קואליציה יציבה למדינה עם שסעים חברתיים חסרי תקדים, לקבל החלטות הרות גורל ובכלל, להיות מנהיג אמיתי.

אז את מי היינו רוצים לראות על כס המלכות? כך או כך במהרה התקשורת מחברת את השקע לתקע, מגבירה את המתח ומפעילה שוק חשמלי שגורם לשלל תוכניותיו של יושב ראש הקואליציה לעלות בתוהו. נותר רק לקוות שבבחירות הקרובות, או עדיין רחוקות, ידע העם לעשות חישוב נכון ולשקול שנית ושלישית את רצונו לפני שיצביע למפלגה שתואמת, על פני השטח, את דעותיו.