הייתי חייב לתשאל חבר קרוב מהצבא במי הוא ייבחר.

הדיעה שראש הממשלה מתכוון להקדים את הבחירות טילטלה אותי - לא יוצא לך לשבת ולחשוב על עתיד הפוליטיקה הישראלית בשגרת העבודה הקבועה שלך בצבא, וכשאתה חוזר הביתה אחרי כמעט שבועיים, פחות מתחשק לך להעריך את עתיד הקואליציה של המדינה ולבחון השקפות עולם של עיתונאים, מגישי חדשות ורמטכ"לים לשעבר שטוענים לכתר. אז מה לעזאזל קרה פתאום, בעיצומו של ה-אפטר יום העצמאות האנגובר, שהחלו מיני-אודישנים לראשות ממשלת ישראל במוח שלי?

אז הוא ענה - "תשמע, לא קל לי להחליט..."

אוקיי, ו...?

הוא פתח את עמוד הויקיפדיה של שלי יחימוביץ'.

"יש לה רקורד מעניין. היא יזמה לא מעט חוקים ולה, בניגוד לאחרים, נראה שיותר אכפת מהמחאה החברתית. אבל מצד שני..."

חוקים זה נחמד, אבל איזה ניסיון יש לה? אתה רוצה שהיא תהיה ראש ממשלה?

בבחירות הקרובות יהיה קשה לשים בצד את דמות יו"ר המפלגה לרגע ולחשוב רק על מצע הבחירות של המפלגה כולה. אחרי הכל, כולנו עדים שהבטחות לחוד, מציאות לחוד. במיוחד במדיתנו הקטנה. איך ניתן בכלל לשכוח שיו"ר המפלגה הגדולה יהיה ראש הממשלה במקום שכל שנייה מתקרב למלחמה, חרם ונזיפה?

"אז זהו, אני רוצה שהיא תיכנס לממשלה, אני יודע בוודאות שהיא לא תזכה."

אומנם פחות או יותר כאן נעצרה שיחתנו, אך אני קצת פחות משוכנע שמישהו מן המתמודדים לא ייזכה. איך ניתן להיות כה בטוח במשהו?

אני רוצה להאמין שהממשלה הבאה שתיווצר כאן תהיה טובה מזו. לא, הממשלה הנוכחית לא רעה לדעתי, ואסור להיסחף יחד עם הזרם התמיד-ביקורתי שבארצנו. צריך לזכור שהמציאות לא תהיה קלה לאף ממשלה, שדברים לא באים מהר, ושכל צעד שאתה רוצה לבצע, מלווה בקואליציה חונקת, תקציב ביטחון גבוה במיוחד (וטוב שכך), תקשורת נושכת, פילוג בעם ועשרות ואלפי בירוקרטיות.

תחשבו היטב.