אירופה לא מוכנה להכיר בעובדה שהיא מצמיחה בבירותיה אסלם קיצוני חסר מעצורים המתפתח אט אט לכדי תאי טרור סמויים, מאורגנים, של צעירים מחוסרי תואר, עבודה או תחביב. השלטונות המקומיים מכירים בבעיית המהגרים, ולפתרון זו אכן נעשו צעדים, אך בנוגע לאסלם הקיצוני הרווח באירופה לא נעשה ולו צעד אחד רציני לטובת מיגורו, פרט לחקיקה שנועדה בעיקר לטאטאו מתחת לשטיח.
הצפייה בתוכנית "אללה אסלאם" בערוץ 10 טלטלה אותי. אין הכוונה שלא חששתי שהמצב דומה למה שהתוכנית שיקפה, אך יש הבדל ברור בין פיתוח בדיות בראש על סמך ידע כללי שטחי ובין הוכחה חזותית, מוחשית, על מסך הטלוויזיה שהדמיון שלך פעל במסגרת המציאות.
הצרפתים, הגרמנים, הבריטים וכל השאר פשוט בוחרים לעצום את עיניהם, לעצום חזק ולא להציץ. כאשר הסתובבו להנאתם הפריזאים בשדרות ה"שאנז אליזה" המפורסמות בבוקר ה-15 בספטמבר, הבחינו לפתע בקבוצה גדולה של לובשי שחורים, רעולי פנים, מזוקנים ונשים עטופות בורקות צועקים "אללה אכבר" ו"ח'ייבר אל יהוד".
את חיפוש משמעות המילה "ח'ייבר" ואת הקשורה לנושא אשאיר לכם. אך אספר לכם שהתיירים והמקומיים ששהו במקום היו עדים לרמיזות אודות רצח יהודים בחסות ובשליחות האסלם. הקבוצה ה"מפגינה", או שמא זו שקיימה את מפגן הקיצוניות, המשיכה בתפילה המונית ברחוב. כלומר, כל נער מוסלמי תמים, גם אם המלומד ביותר, שייראה את התמונות יקבל את המסר הברור – הכל בשם הדת.
הכל בשם הדת, גם על אדמת אירופה, למודת שתי מלחמות עולם, ספוגת הדם ואבקת השריפה. חופש הדת והביטוי, הדמוקרטיה חסרת הגבולות ותרבות הנימוסים הנערצת גרמה לסתימת פיותיהם של תושבי אירופה לנוכח התגברות גל האסלם הקיצוני ביבשת. הם מעדיפים לחלוף במהירות על פני אותו מפגן שנראה בשאנז אליזה, לרוץ לתוך תחנת הרכבת התחתית כאשר ראו שלט מעורר בחילה המקשר את מולדתם האהובה לצורר הנצאי ומתרכזים בשיחה חשובה בטלפון הנייד כאשר מבחינים בקבוצה שורפת דגלי ארה"ב וישראל, השטן הגדול והשטן הקטן.
לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר העולם היה בהלם. גם אנחנו בישראל, שפשפנו את עינינו ואמרנו "כבר לא בטוח באף מקום בעולם, לא רק כאן". זמן לא רב לאחר מכן, גם הערים לונדון ומדריד למדו על בשרן החרוך את מגרעותיה של קיצוניות, עם ביצועם של פיגועי ראווה בחסות האסלם.
עניין קיומו ופריחתו של האסלם הקיצוני באירופה איננו שאלה, אלא הפך זה מכבר לעובדה מוגמרת בשטח. עתה, השאלה המרכזית העומדת בראש מעייני, וכולי תקווה כי גם בראשם של מנהיגי אירופה, היא האם ניתן לעצור את מה שכבר החל לפני מספר שנים? ואם כן, איך בכלל עושים את זה?