ובכן, תמיד מרגש לדעת שבשבוע הבא אתה נוסע לחו"ל. כלומר, גם אם הנסיעה צפויה עוד שלושה ימים, אתה תתרגש, אפילו מעט יותר. זו התרגשות מיוחדת, שונה מהמוכרת לנו שלפני יום הולדת, פגישה חשובה או ראיון עבודה. אנחנו מסמנים לעצמנו את היעד על המפה, מתכוננים היטב לכל תרחיש, לומדים מראש כל פינה, מכינים מזוודה ובה מיטב מחלצותינו ולוקחים מצלמה עם סוללה מלאה.

אז למה אנו כה נלהבים לקראת יציאה מהארץ? ומדוע אין לנו את היכולת לקבל התרגשות דומה מעוד טיול בארץ?

הניתוק מן המציאות כאן, מהשגרה של כל אחד מאיתנו, מהנוף הקבוע בדרך לעבודה ובחזרה ממנה ומכל מקום אחר שכבר הספקנו לראות בארץ, משנה את כללי המשחק. אנו משתוקקים לחזות בעינינו ולחוות בשלל חושינו מקומות חדשים וכמובן יפים ומטופחים. כולם תמיד יהיו כמהים לסיפוק שבביקור במקום לא מוכר, כאשר תחושת חוסר הידיעה בו גורמת לנסיקת אותו ניתוק נחשק.

התרבות של ארצות אירופה, אליהן רובנו מרבים לטוס, שובה את לבבות כולנו. אין תחושה המשתווה לזו כאשר אנו מרגישים צורך להגיד, לפחות 3 פעמים בכל הליכה קצרה, סליחה לעוברים ושבים רק מפני שאולי מעט חדרנו למרחב האישי שלהם. או כאשר החזקנו שקית ביד, הסתובבנו ימינה, והיא שפשפה את חולצתו של הפריזאי / לונדוני / ברלינאי שעמד לפנינו בתור. וברגע שננחת שוב בארץ הקודש נמהר לחייך למראה תורים צפופים, עקיפות קלות וצעקות חזקות. כמה נעים לחזור!

הסיפורים איתם אנו חוזרים גורמים לנו תחושת ניצחון נוספת. החל מפקיד הקבלה במלון שלא הבין מילה באנגלית, דרך המלצר במסעדה שעשה פרצופים על הטיפ ועד לשוטר האנטישמי בביקורת הדרכונים. אין דרך טובה יותר לרתק חברים מאשר לספר להם את תלאותינו מחוץ לגבולות המדינה, ורצוי שנצליח לעורר גם קצת קנאה.

קיץ נעים לנוסעים ולנשארים בארץ !