בת היענה, אירופה, החליטה, שוב, לתקוע את הראש עמוק עמוק בחול הרך. חול ים נעים שכל כולו העלמת עין, רשלנות, ניטרליות בלתי-מחושבת, קור רוח בלתי סביר והכי חשוב, מקל בגלגלי העולם המערבי, ובתוכו, ישראל, הדמות שכולם אוהבים לשנוא.

אחרת, איך ניתן להסביר את מילותיה של השרה הקפריסאית, קוזאקו מרקוליס, ש"חיזבאלה, מעבר להיותו ארגון חמוש, הוא גם מפלגה פוליטית ופעיל בפוליטיקה הלבנונית", זאת לאחר שהוחלט שוב, לא להכניס את ארגון חיזבאללה לרשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי?

השר אביגדור ליברמן חשב שאולי הפעם, אחרי הרצח בבולגריה, שאירופה תפנים. היבשה העשירה, המתויירת, ואם יורשה לי הצבועה, רוצה הוכחות למעורבתו של חיזבאללה בפיגוע. היא רוצה שהמחבל המתאבד ירד מהשמיים, מדרגה מדרגה, ייכנס לפרלמנט האיחוד האירופי בצעדים מבויישים, ויילחש למיקרופון - "חסן נסראללה שלח אותי".

כן, אירופה מעדיפה שיקרה הבלתי-אפשרי, מאשר לפתוח קלטת של מלחמת לבנון השנייה, שתכולתה תאלץ אותה לעשות את מה שהיא הכי פחות רוצה - לתמוך, ולו בצורה הלגיטימית ביותר, במדינת היהודים.

עד מתי ימשיך ראש המממשלה שלנו לרכוב על גלי ימין קיצוני ובו-זמנית להרגיע קולות אזרחים מודאגים מבלי לטפל בבעיות ליבה רציניות?

אין אפשרות לרקוד בשתי החתונות,

ראש הממשלה חייב להבין שכמו המשא-ומתן עם הפלסטינים, גם סוגיות הפנים של המדינה מחייבות לקיחת צד לטוב ולרע,

ושלעשות נו-נו-נו לחרדים, זה לא מספיק.