אני הולכת לעשות עכשיו משהו שדחיתי ודחיתי ודחיתי.

אפשר לומר שדחיתי את כתיבת הפוסט הזה מיום שבת הקודם כשהחלטתי שאני מתכוונת להעלות את הפוסט הזה בכלל,

אפשר גם לומר שפשוט דחיתי ונסיתי להדחיק את המחשבות האלה כבר במשך כמה חודשים עד אותה החלטה שהחלטתי עליה סופית לפני שבוע.

עכשיו בטח כולכם לא מבינים מה הדרמות שאני עושה כאן וממתי דיזי עיצובים נהפך לדיזי חפירות דרמתיות של בילי.

הרי לכל היותר החפירות שלי מסתכמות בשלום, קולולו ותהנו מהפוסט.

במקום להמשיך ולמתוח אתכם אני אגיד את זה,

אני פורשת מדיזי ונכון לעכשיו, הבלוג סגור.

סביר להניח שמהפוסטים שלי בזמן האחרון שמתם לב שאין לי עניין גדול בבלוג ושכבר אין לי חשק כמו פעם.

היה לי קשה לומר את זה לכם כי לא רציתי תשומת לב מכל סוג שהוא והעדפתי לנסות ולהמשיך להעלות פוסט חדש פעם בשבועיים בתקווה שאולי מישהו יזמין וזה יעלה לי קצת את החשק ולמרות שכן היו הזמנות, החשק לא עלה.

היה לי קשה גם לשתף בזה את מאיה אבל שבוע שעבר אחרי שהיא הכינה את הפוסט בטיוטה וביקשה ממני להעלות את החתימה ואת הפוסט עצמו וראיתי את מה שהיא כתבה החלטתי מה שהחלטתי ואמרתי לה שאני מתכוונת לכתוב את הפוסט הזה היום ולהעלות אותו כי הגיע הזמן.

הייתי מפרטת יותר על כל הרגשות שאני מרגישה בנוגע לזה אבל מעבר לזה שהבלוג הוא לא בלוג אישי, אני פשוט מנותקת לגמרי כרגע.

וזה לא שאני לא מרגישה ושלא כואב לי, זה פשוט שאני לא מסוגלת לבטא את זה כרגע ואני צריכה איזה 'טריגר' שיגרום לי לפרוק הכל.

אגב, השורה הזו נכונה לגבי גם בלי קשר לדיזי וזה משהו שהבנתי על עצמי בזמן האחרון אבל לא משנה.

אני מרגישה המון דברים כרגע ואני דיי מבולבלת.

נכון לעכשיו, אני מעדיפה להתנתק מדיזי ומישראבלוג בכלל ולהתעסק יותר בדברים שיותר חשובים לי.

במקרה והתעניינתם מה באמת חשוב לי מעבר ללימודים ולבגרויות,

האנשים והחיים שלי מחוץ למסך.

מחוץ למסך יש הרבה בלאגן שאת רובו אני גרמתי לעצמי ומה לעשות שאני כבר ילדה גדולה שצריכה לסדר אחרי שהיא מבלגנת.

בנוסף לזה, תחום העניין העיקרי שלי הוא מוזיקה. אני רוצה לעסוק בתחום הזה כשאהיה 'גדולה'.

ושלא תחשבו שהבלוג והפוטושופ גוזלים ממני את הזמן שאני רוצה להשקיע בדברים האלה, אני פשוט כבר לא מתעניינת בפוטושופ או בישראבלוג או בניית אתרים ובאינטרנט בכלל כמו שהתעניינתי בחמש-שש שנים האחרונות.

לקהילת האינטרנט היה חלק עצום בחיים שלי בזמן הזה ואני פשוט מרגישה שמיציתי את הרעיון לגמרי ושהגיע הזמן להפסיק לברוח ולצאת מהקופסא.

אני אסכם ואצטט במשפט שאמרתי למאיה שבוע שעבר: "היה נחמד, היה נעים, לא היה טעים כי אני לא לועסת מקלדות ועכברים."

להתראות ישראבלוג, להתראות בניית אתרים, להתראות קהילת אינטרנט.

אולי יום אחד נעבור זה לצד זה ברחוב ולא נדע מזה שפעם הגבנו זה לזה באתר או בבלוג.

ואל תדאגו, אני לא מתכוונת לנתק את האינטרנט ולחכות עד ל"ג בעומר כדי לשרוף את המחשב.

אתם תמיד יכולים למצוא אותי במסנג'ר, אפילו שרוב הזמן אני בילתי נראית.

פשוט תבקשו בתגובות או שתתנו את המסנג'ר שלכם במידה ואין לכם אותי :)

ואם אתם מכירים אותי מבצפר, מארגז החול או מאיפה שזה לא יהיה, לומר שלום יעשה את העבודה.

אל תדאגו, אני לא אנשוך אתכם. המקסימום שאני אעשה זה לענות לכם ואולי אפילו לשאול מה קורה ^^