להיות מנותק.. להרגיש לא שייך.. להיות במקום שאתה מרגיש בו לגמרי לבד..
הרבה פעמים אנשים שואלים אותי למה כלכך קשה לי לסגור שבתות בצבא.. ואני חושבת שאני לאט לאט מבינה
כי קשה להתמודד.. ואין לאן לברוח.. והשמירות הן בעצם כמו מנוח.. שאתה לבד עם עצמך ומסתכל על השעון וסופר את השניות והדקות והשעות.. מחכה שהזמן יעבור בשביל לרדת משמירה רק בשביל לחכות לשמירה הבאה כי כל שמירה מקרבת אותך עוד צעד ועוד צעד הביתה ..
התגייסתי לקרבי בלי לדעת למה אני נכנסת.. לא ידעתי בתכלס מה זה אומר .. והנה אני מוצאת את עצמי פה אחרי שנה חושבת .. למה בעצם אני חייה את השנה האחרונה שלי רק בציפייה לסיים יום ועוד יום להגיע לסופש ובסופש ציפייה להגיע כבר לראשון שעוד שבוע יגמר ועוד חודש ועוד זמן ורק לסיים עם זה וזהו.. לחיות מסופש לסופש ..
תמין עניין אותי אם האנשים שמדברים על הצבא כעל חוויה מדהימה גם חוו את אותו דבר כמוני בזמנם.. האם גם הם הרגישו את מה שאני מרגישה.. ואז אני תוהה .. האם גם אצלי בעתיד זה הכול יהפוך לחוויה טובה כי כרגע זה דיי זוועה..