delirium
Behind this curtain lies a ghastly concoction of
delight, horror, fantasy and terror! |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2010
סיפורו של פציפיסט סאדיסטי
תמיד תיארתי את עצמי כאדם פחות או יותר פציפיסטי
שנאתי אנשים שרבים, לא אהבתי אלימות, לא אהבתי אנשים שנפגעים
אני עדיין שונאת אנשים שנפגעים ורבים ואלימות אך אחרי חשבון מסויים
איתי ועם הזיותיי החלטתנו ביחד שיש בי זוג מסויים שכן אוהב לראות דם
לראות אנשים שחותכים את עצמם, אבל לא מכאב,
כי בהזיות שלי הם תמיד חיכו או ציירו עם הדם תמונות יפות של פרחים
אני רואה דם כדבר מאוד מדהים ואנושי, העובדה שאנחנו יוצרים
את החומר החיוני לנו ושבלעדיו אנו לא יכולים לחיות, זה כלכך אנושי, כלכך נעלה
והעובדה שכדי לראות את פרי יצירתנו לא כרוחה בעיוות הגוף המעוצב שלנו
זה פשוט מדהים, כי כולם ראו דם, כולם נחתכו, כולם ראו את זה.
אני לא רוצה בהכרך לראות את הדם שלי כי זה כמו להסתכל על הציורים שלך
ולראות דם של אנשים אחרים זה כמו לבקר אומנות, פרי יצירה של מישהו אחר :)
אני רוצה להבהיר שאני לא אובססיבית לזה וכל מה שכתבתי לא משתלט עליי
אין לי פטיש לדם, פשוט הערכה רבה אליו
אז נסכם את הפוסט המוזר הזה בזה שאחרי הכל אני עדיין אותה פציפיסטית שהייתי
פציפיסטית עם סאדיזם מסויים, זה נשמע לי מאוד הגיוני הרגע
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
