delirium
Behind this curtain lies a ghastly concoction of
delight, horror, fantasy and terror! |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2010
זהירות- חפירה
אז הינה הגיעה השעה החביבה שבה אני מספיק לא עצלנית לעדכון
אני נמצאת פה כרגע בביתי הקט עם מחסור שינה ענקי,
כאבי גפיים שלא יתוארו, רגליים מלוכלכות ושיער פרוע, למה?
הכל התחיל בסטטוס תמים של חברתי הבלונדה עם החזה הענק
ששואל מי בא לסנטר היום, ואני, שנמאס לי להיות בעלת התואר בטטת על
החלטתי ללכת איתה אל מרבץ האימואים, הכל כדי להרוג את השיעמום.
התארגנתי תוך 20 דקות, עשיתי ניסיון כושל לסירוק השיער והופ הגעתי אליה.
אבל חברתי הבלונדה ידועה בתוך אדם שהמילה זמן היא
מילה בעלת משמעות מינימלית עבורה, אז יצא שהיינו אצלה 40 דקות, הלכנו שוב אליי
כי לטענתה אין לה כלום ללבוש, בזבזנו עוד חצי שעה אצלה והופ היישר אל הרכבת.
ברוב טיפשותי החלטתי שבמקום ללבוש את נעליי הנוחות עליי ללבוש נעל עקב שקטנה עליי במידה וחצי וכמובן שבערך בחצי הדרך הרגשתי כאב בוהן מעיק,
אז במקום להיות טיפשה ולאבד את הבוהן שלי החלטתי ללכת יחפה ברחבי כל תל אביב,
אני חייבת לציין שכבר מזמן לא חשתי הקלה כלכך עצומה.
לצערי זה גרם לרגליי להיות מטונפות יותר מרגליו של בדואי שחי על אבק (ועוד לבשתי גרביונים!). אחרי הסתובבות של בערך 5 דקות לקניית שתייה עלינו על גג של הסנטר,
איפה שמסתבר נמצאים כל הווירדוז. כמובן שחברתי הבלונדה הצתרפה מיד אל החבורה העליזה אותה היא הכירה כבר לפניי והדבר גרם לי לבלות את 4 וחצי השעות הבאות יחפה על הגג מדברת עם היפי עם רסטות ירוקות שנגד סמים ועם עובדי הניקיון שחשבו שלחברינו אבי אין בית.
בערך בסביבות ה11 החלטנו שאנו צריכות לחפש מקום ללון בו אז התקשרנו לנוגה,
אשר הסכימה לאסוף אותנו בשמחה בתנאי שניסע במשך 40 דקות באוטובוס לראשון,
מכיוון שהלילה היה עוד צעיר ואמא הייתה בסרטים שאני ישנה אצל הבלונדה קפצנו בשמחה על ההזדמנות.
כעבור 40 דקות ובחילה, הגענו אל יעדנו, אך אבויי, מסתבר שנוגה גרה מהמקום בו עצרנו
25 דקות הליכה, ומכיוון ששוב הבוהן שלי הביע את תסכולה ומרמורה נאלצתי ללכת יחפה
גם בראשון, אך... המוניטין המדהים שלי. כעבור 30 דקות הגענו אל יעדנו- הבית הצפונבוני של נוגה, שלעומת הבית שלי, אפשר לרוץ בו! אז בילינו את זמננו אצל נוגה
המארחת הנדיבה, באכילת כל מה שבא ליד ולשחק ווי, מה שהסתבר כמשחק שגורם לך למאמץ גופני מוגבר.... עלינו אל החדר שלה (אמרתי, בית צפונבוניקי), שתינו בירה ודיברנו על החיים, ב7 בבוקר החלטנו לחזור הביתה כדי להספיק להגיע לפני שאמא תחשוד.
אחרי נסיעה ארוכה באוטובוס ועוד הליכה הביתה, שהייתה הרבה יותר קלה כי נוגה השאילה לי נעליים הגענו אל הבלונדה, שם נחנו, שתינו וצחקנו על תמונות.
ואחרי כל זה, הינה אני בביתי הקט, אחרי מקלחת עם מים שחורים והחלפת בגדים
כותבת פוסט כדי להוכיח לעצמי שאני לא מזניחנית בלוגים סדרתית :)
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
