אני מדברת על אותו האדם שדיבר על כך שעדיף לא לאהוב בכלל
אני חושבת שאם היו שואלים אותי את השאלה הזאת לפני חצי שנה
הייתי אומרת שעדיף לאהוב ולאבד, אבל אז לא ידעתי כלום
לא מזמן נפרדתי מאדם שהייתי איתו מעל שנה, לא נפרדנו באופן נוראי
אף אחד לא גד באף אחד והפרידה בכלל הגיע ממני,
בראשי ציפיתי לשבוע של כאב משניהצדדים ואז ידידות עמוקה עם אותו האדם
וול, לא יכולתי לטעות יותר,חודשים של אומללות עברו עליי
אולי כי זאת הפריגה הראשונה שלי,אולי כי זאת פריד בכללי
אבל כל הכאב, העובדה שאנחנו בקושי מדברים עכשיו (לא משנאה או משו, שתינו לא מרגישים את הצורך אני מניחה)
תקופת בלבול נוראית, משחקים ילדותיים ששיחקנו, חוסר ודאות, בכי ודמעות
כל זה בא בהפתעה גמורה
אז אני לגמרי מבינה על מה אותו אדם מדבר,
ולמען האמת, עם כל האהבה שהייתה, אני לא יכולב לבגיד ש זה היה 100% שווה את זה
אבל למרות הכל, מצאתי מישהו חדש, ובנתיים אני מאושרת
אנחנו יצוריים אנושיים, אנחנו לא הגיוניים לגמרי ובחיים יש כאב וסבל
אולי עדיף לא לאהוב בכלל אבל זה לא ממש אפשרי
אנחנו לא יכולים לנתק את הרגשות שלנו
וכולם הרי רוצים מישהו שיאהב אותם בגללם ולא בגלל שהוא מחוייב (משפחה וכולי)
אז בסופו של דבר תמיד נבחר לאהוב ולאבד
נו יופי, במקום ללמוד לבגרויות אני עושה פוסט נדוש על אהבה XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
