היות ואני מן גאון מטורף ולחכמתי אין קץ, הצלחתי לשכוח את הסיסמה לבלוג, וגם את זו של המייל. ברוכים הבאים למאורתי החשוכה (החדשה) והאפלולית, כאן תוכלו למצוא עטלפים, מכשפות סטייל-ארץ-עוץ ואיך לא, אותי.
כדי לחגוג את הגעתי לגיל שכרות (מזל טוב?) קסניה חביבתי החליטה לארגן מן מפגש חברתי מצומצם, הכולל את שנינו, כמה חברים קרובים, פיצוציה נידחת ושטר כסף (באדיבותה, כמובן) בכדי לרכוש את בקבוק השיכר החוקי הראשון שלי. מיותר לציין שהטקס בעיניי הוא טיפשי וחסר משמעות, ואני הסכמתי רק כדי לשמח אותה (כאילו שיש לי ברירה), מה גם שמי אני שאסרב למשקה על חשבונה?
בכל מקרה, קבענו להפגש בתשע על הספסל, וככל הנראה נבריז מחר מהלימודים (הגעתי למצב שבקבוק וודקה מושך אותי יותר משעתיים רצופות של פיזיקה במעבדה), ונקווה שחבורה של גברברים חסונים תעבור בסביבה ויהיה קצת אקשן. גררר.
אמא קצת מתרגשת, שטויות בסגנון של "אלוהים, הוא גדל כל כך! אני זוכרת את הצירים כאילו זה היה אתמול!" ו"מי היה מאמין, עוד רגע צבא ואז...", אבל לפחות היא התאמצה והכינה אוכל כמו שצריך, לשם שינוי.
שיר הפסיקה להציק למשך שעתיים רצופות, ואפילו החזירה לי את המחשב הנייד (אם כי עטוף בנייר מתנה עם פתק קטן שאומר "מזל טוב"). סבתא התקשרה, וגם אחת הדודות בשם כולם, ואני רואה כמה ש"י עגנונים באופק, מחכים לרגע בו אושיט ידי ואתפוס אותם, עם מן אזהרה מטופשת של "אל תבזבז את הכל בבת אחת" ברקע.
לחיי עתיד טוב יותר,
טל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
