שינויים.
אני לא יודעת אם זה לטובה או לרעה.. אבל ברור לגמרי שזה הולך לשנות את הכל...
מצד אחד, אני מפחדת. מה יהיה איתך עכשיו? ואם זה לא יצליח? עדיין... פרידה ממשהו כ"כ יקר, כ"כ חשוב ומוכר עד כאב.. עדיין.. פרידה ממה ש"עשה" אותך.
מצד שני, חייבים לקחת סיכונים. ואני גאה בך. הסתכנת, והלכת עם עצמך עד הסוף, לא בגדת במה שאתה באמת מאמין בו.. כמה שזה לא היה קשה.
אני לא יודעת ממה אני מפחדת יותר...
מזה שלא תצליח.. או מההשלכות של ההצלחה.
אבל.. אני עדיין מאחלת לך המון בהצלחה ומחזיקה לך אצבעות.
לא משנה מה יקרה, איך הגלגל יסתובב.. אני תמיד יהיה שם בשבילך.
===
טוב, חזרה אחרונה לפני שאני אומרת לו את זה בפנים.. בלי שאני מתחילה לבכות. לא לבכות. אסור לבכות. אסור. אסור. אסור.
אני יודעת שהוא כבר איפשהו קרוב.. אולי כבר אפילו ליד העיר, ליד הבית..
אני יודעת שלא עידכנתי כבר המון זמן ואני בטוחה שאף אחד ממי שייקרא את זה לא יבין את זה בשיט (אם ייקראו את זה בכלל).
אבל לא אכפת לי...
אני כותבת כדי להוריד מעצמי קצת את הלחץ ..
אני מפחדת. אני כ"כ מפחדת ממה שיהיה עכשיו.
מגניבה אותי המחשבה שההרפתקאה שלו רק מתחילה.. ואני יודעת שאני יהיה חלק לא קטן ממנה. אז אפשר לקרוא לזה כבר "ההרפתקאה שלנו".
אבל מה יהיה אם ההרפתקה לא תצליח... או תצליח יותר מדי. ואז ניצטרך להיפרד לתמיד. ההשלכות של ההצלחה הזאת יהיו יותר מדי קיצוניות...
אחרי כל מה שעברנו.. אני עדיין לא חושבת שהקשר שלנו יוכל להימשך בתנאים שיווצרו מהאובר-הצלחה הזאת.
כמה שזה מוזר..
מצד אחד, אני תומכת ורוצה שהוא הכי יצליח שבעולם .. מצד שני, אני יודעת שאם הוא יצליח.. החלום הזה שלו יהפוך לסיוט שלי.
כמה שזה מסובך.. כמה שזה מפחיד.
טוב, אני מקווה שאף אחד לא ייקרא את זה.. אני מבטיחה למחוק את הקטע הזה בפעם הבאה שאני ייכנס לפה.. כדי שאנשים לא באמת יתחילו לפענח את כל המצב הדפוק הזה .. כי אחרת, אפשר בקלות לגמור באיזה מוסד פסיכיאטרי..
מצטערת על החפירה.
אני לא מפחדת. אני לא מפחדת. אני לא ייבכה. אני לא ייבכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
