יום-הולדת:
חיבוקים, שירים מטופשים, מתנות רבות מדי והרבה הרבה אוכל.
זוהי תמצית ימי ההולדת שלי. מבחינתי, ה"חג" הזה איננו משמעותי והוא בכלל איננו סיבה למסיבה, אבל נראה שהאנשים סביבי חושבים אחרת.
כבר די ממזמן השלמתי עם העובדה שיש דברים שהעולם החליט ככה ואני החלטתי אחרת, אבל כשזה הגיע לימי הולדת מעולם לא הבנתי את ה"ככה".
מכירים את אלה שסופרים את הימים עד יום ההולדת שלהם? הם בד"כ באים אלייך ביום-ההולדת שלך ואחרי ברכת ה"מזל טוב" השחוקה הם מודיעים לכל העולם אשתו אחותו וחתולו ש"גם לי יש יום- הולדת בדיוק בעוד שלושה חודשים, שבועיים וחמישה ימים!".
אח, לעולם לא אבין את דרך החשיבה של אנשים. למי אכפת אם יש לך יום-הולדת בעוד שלושה חודשים ושבועיים או שלושה חודשיים ושבוע? לאף אחד! אז למה אתם טורחים לציין את זה בכלל? זה סתם מעצבנים אחרים ובייחוד אותי, שלא סובלת אנשים חולי צומת לב שכמותכם!
[פיצול האישיות החתולי שלי: תרגעי! את מקטרת בלי סוף! המטרה לא הייתה לספר להם מה את עושה היום? או שאת מעדיפה להמשיך להישמע כמו איזה זקנה במשבר גיל המעבר?]
אהמ, סליחה. אז איפה הייתי? אה, כן, מזל טוב לי!
[ושוב, תורו של החתול: זה הכל?! קצת קסם! קצת עניין! ספרי איזה חוויה מטופשת!]
משהו מעניין- אפיתי עושת שוקולד. היא יצאה שוקולדית למדי!
[החתול מכה שנית: איפה פה הקסם?!]
אוי, נו! לא באמת אכפת לכם אם אני בת חמש עשרה או ארבע עשרה? קחו תמונה חמודה ותנו לי לישון בשקט:
כינוי:
Space Cat - AloNa
בבלוג זה
בכל הבלוגים
