את מתעוררת בבוקר לצעקות של הפלאפון (ואת חושבת לעצמך שהצלצול הזה שהגיע יחד עם הפלאפון ממש מטופש, ואת תחליפי אותו למשהו קצבי יותר שיעיר אותך בסטייל "האח הגדול")

את עושה פיפי ומצחצחת שיניים (או בסדר הפוך, תלוי איך זה נשמע פחות מרתיע)

לובשת את הג'ינס המהמם שלך, לא, הוא כבר לא כזה מהמם עליך. תלבשי מכנס ספורט, עדיף.

חולצת בי''ס כמובן, אין ויכוח, ונעליי "טבע נאות" כאלה שלא צריכים להתאמץ יותר מידי כשנועלים אותם. הרי למי יש כוח?

את יוצאת מהבית ובכניסה לבניין יושבים הילדים של השכנים שמשחקים קלפים. נו באמת! את פותחת את הדלת, ומאוד רוצה שהם יקבלו ממנה מכה, אבל עזבי, אבא שלהם מאחוריך...

את יורדת לבי''ס ומגיעה לכיתה, לאט לאט מגיעים החברים שלך, כל אחד ופרצוף התחת המיוחד שלו ויום הלימודים מתחיל.

באסה וזה...

אבל צחוקים בין לבין, צוחקים על הילדה העשירה בכיתה וצוחקים על זאתי שהחבר שלה בכלא (לא באמת) ועלי ועל חברה שלי שאנחנו ב"משבר זוגיות" כי רבנו על העט האדום (ואני נשבעת שאני לא לסבית).

היום נגמר, את עולה חזרה הביתה. עושה שיעורים, מסדרת את התיק למחר, אפילו בגדים למחר, מסדרת את החדר ומנקה אבק, נכנסת להתקלח וביום טוב את מסיימת הכל בשעה 7, ומאושרת מזה שיש לך עוד שעתיים לשבת במחשב ואז אולי לראות קצת טלויזיה, ולישון. כדי שמחר נקום על רגל ימין.

אבל את לא באמת נרדמת

הלילה הוא החבר הכי טוב של המוח... רק כשהם שניהם ביחד, לבדם, מתפתחת שיחה... וואה וואה איזו שיחה.

ואת באמצע, כמו ילד שההורים שלו רבים מעל הראש שלו ומשתמשים בו כדי להפיל אחד את השני.

המחשבות רוקדות הורה, והלילה שותק. כמו פסיכולוג ממש טוב שמקבל איזה 300 שקלים חדשים לשעת שיחה. 

השיחה עוסקת במשפחה שלך, שכבר לא כלכך מתפקדת כמו פעם, אבל את סולחת, כי משפחה לא בוחרים,

והשיחה עוסקת בחברים שלך, שלפעמים נותנים הרגשה שהם קצת התרחקו, אבל את מצליחה להתעלם, אלה החברים שלך, הם תמיד פה, ככה הם אומרים,

והשיחה עוסקת בעתיד שלך, הדבר המפחיד הזה, שכולל להוציא רישיון ולסיים את תעודת הבגרות ולשרת בצבא ולמצוא מישהו...

אם אני לא אמצא מישהו?

כי אחרי הכל,

עובדה,

אני לבד...

____________________________________________________________________ 

חשבתי אולי להצטרף לעונה הבאה (סתם, לא הבאה, אולי זאת שאחריה) של האח הגדול...

מה אתם אומרים?

אני אעניין את העם?

ואתם, אתם תסמסו לי?;)