.But, my dear, this is not Wonderland and you are not Alice

והיא ממשיכה להטיף לי על כך שאני לא מסופקת מכלום. לעזזל למה היא כל כך צודקת. זה עוד יותר מעצבן שהיא צודקת כי היא כל כך מאוהבת בעצמה. ולעזזל למה אני לא מסופקת מכלום, למה שום דבר לא מצליח לתת לי את אותו ריגוש שאני מחפשת. כבר אין לי מושג מה אני מחפשת. כל התשוקה שהייתה לי.. הכל נמאס לי כל כך מהר. כמו ילד קטן שמקבל את הצעצוע שהוא כל כך רצה, אך במהירות בלי לשים בכלל לב אחרי כמה שימושים זריזים הוא משליך אותו לאי שם. אני מוציאה עשרות אלפים על הבל הבלים, מחליפה עבודות במרץ, דואגת לחוות את הכל מהכל וגברים יש לי בשפע. אבל כלום לא מספיק. הכל הבל הבלים.

אבל היא.. היא יודעת כמה שידע כוח הוא יותר מהכל. היא מקפידה על כך, ודוחסת לי את המלח הגס עמוק עמוק לפצעים הגלויים, ומחייכת את אותו חיוך שרק גורם לי לשנוא אותה יותר.

'אמרתי לך מיצי, מתי תלמדי להסתפק?'

עריכה 6.10 \ 13:07

חורף. זהו, אין עוד סיכוי לחוות את הבקרים רווי השמפניה בים לפחות בחודשים הקרובים. דרוש תחליף