זו חומה שנבנתה לאט, בעבודת יד ולב ועוד כמה מילים קשות ויציבות, שאף אחד מהם לא השתווה במקצת לנגיעות האיטיות שמכירות יותר מכולם את השביל המהיר לרצוי. היא לא רצויה כאן, היא איחרה בכמה שנים בהם נזקקו לה תאים שונים יותר מכל. אך עדיין מילים ומעשים לא מרתיעים אותה והיא יציבה מאי פעם. תמיד אפשר להתנגד ולשנות, אבל צריך קצת יותר מכמה מילים באוויר. היא יודעת את תפקידה ומבצעת אותו כשם שהתמורה באמת מקדשת אותו, והקרירות הנעימה שלה שכבר מזמן התלקחה ובערה באשליה כמעט מתוקה, הפכה קפואה. בשביל לבנות חומה צריך לסרטט ולהתרכז, לדעת כיצד ואיך לבחור את חומרי הגלם, את הלבנים. להניח אותן בדיוק במקום הנכון שיחזק וייצב, כך שרק המבט ירטיט מפחד ויוותר. אך לדעת גם להציב (בקלות ראש) את הלבנים החלשות שהמגע עוד יוכל לסלול את דרכו אליהן ואולי אפילו להפילן. אלו מן הרגעים שהיא עוד לא יודעת אפילו עד כמה שהיא רגישה וחלשה, ופסיעה קטנה לעבר קלות הראש של המסרטט, תוכל לרסק עבודת פרך שלמה.