טוב אז זהו. זה נגמר.

אני לא רוצה להחזיק את הבלוג הזה. יותר מידי דברים יש פה.

דברים שיכולים לשמש נגדי, או להפך.

זכרות, שאני לא בטוחה שאני רוצה להיזכר בהם.

דברים שאני לא רוצה לזכור שעשיתי.

דברים שאני מתרטת שכתבתי בכלל.

מישהו חכם אמר לי, שאת הרגשות צריכים לכתוב לעצמך. ולא לשטף את כל העולם בהם.

כי באותו הרגע שאתה עצוב מישהו ידע את זה, ובאותו רגע זה יכול להעציב אותך עוד יותר.

באותו הרגע שאתה בוכה, מישהו ידע את זה, וידע במה להשתמש כדי לפגוע בך.

אין שום יתרון ביומן וירטואלי.

אז בשביל מה?

את כל הפוסטים מחקתי. לא צריכה אותם. חיים מושלמים, 

גל.

                                                      נ.ב- אנשים משתנים, כנראה שגם אני.