לפני שאני עוזבת.
אני לא מתרגשת. מה שמפחיד אותי הוא לא איך יהיה שם, אלא מה אני משאירה מאחוריי.
רגע לפני שאני מסיימת, אני פתאום חרדה שאני לא מוכנה.
אני לא אדם שקיימת בו החרטה, כמו לרבים שהכרתי. אבל משום מה בשבועות האחרונים אני מוצאת את עצמי חושבת על "מה היה אם..."
אני לא כזאת, אני מבטיחה. גם אותי זה מפתיע.
פתאום בא לי להיות אחרת. מחוץ לגוף הזה, מחוץ לחיים האלה שבניתי לי.
לפעמים מתחשק לי לברוח.
עכשיו מתחשק לי נורא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
