וואלה? לא מרגיש יום אחרון ללימודים.
אני עדיין לומדת. מחר אני באה לבית ספר להביא מתנה למורה שלי למתמטיקה. בכל זאת, 5 שנים לא הולכות ברגל.
שבוע הבא יש לי את הבגרות בתנ"ך ובהיסטוריה, יום אחרי הבגרות בתנ"ך יש לי את המיון שאני כל כך רוצה לעבור.
אח"כ גם הבגרות בפיסיקה, ואז מועדי ב'.
עברה עליי שנה קשה. אני לא אשקר, באמת היא השפיעה עליי. בכלל, בשנתיים - שלוש האחרונות המשפחה שלי עוברת דברים מאוד קשים, רק אני עם הראש פחות או יותר על הכתפיים במשפחה. באסיפת ההורים האחרונה המורה שלי הסבירה לי שכנראה הנפילה שהייתה לי בציונים (לא מדברת על איזה 10 נקודות. יש מקצועות שיש לי נפילה בסביבות ה30 נקודות), היתה בגלל כל האירועים האחרונים. מתישהו לקחתי את עצמי בידיים, ואני חושבת שראו את זה על הציונים שלי. המורה הגישה לי את התעודה והיא פשוט היתה, כמוני, בהלם. אני קיבלתי הצטיינות יתרה, ואין לה (ולי) מושג איך עשיתי את זה. גם לי אין מושג מאיפה היו לי הכוחות. עזבו שבכלל ציפיתי לציונים נמוכים יחסית (בסביבות ה75-80). אפילו במקצועות שאני מאוד מאוד חזקה בהם נפלתי קשה. אז אפילו לא ציפיתי להצטיינות, אז הצטיינות יתרה?!
אני מרגישה סופרמן, באמת.
אני כל כך גאה בעצמי.
אני באמת השתניתי השנה, כשחושבים על זה. כתבתי על זה פעם, אבל היום אני יותר שלמה עם זה.
אני באמת מרגישה שמצאתי את עצמי, שהכרתי את עצמי. במה אני טובה ובמה אני לא, מה אני אוהבת. מה אני רוצה.
לעזאזל, יש לי דמעות בעיניים ואין לי פאקינג מושג למה. בני אדם, לכו תבינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I'mAWESOME