עיניה הישנות נפתחות לאט,
כרגיל ליום זה האורות כבר מנצנצים, שוב ערב.
מנסה להבין את סדר ההתרחשויות הבא
כרגיל בהליכה הריקנית שלה לכיוון הקפה,
חולפת על פני אותם צללים שכבר למדה להתעלם מהם.
היא יודעת מה הולך להיות
אבל כרגיל מנסה לשכנע את עצמה אחרת
ואולי כבר התרגלה לעצמה בצורה כזאת.
שוב צמרמורת מהקר של הערב
עם אוזניות על עוצמה כמעט מלאה,
עוד מעט תגיע שוב למיטה
שלפעמים היא אפילו יכולה להריח את הריח שלו שם
ותחבק את הכרית בזמן שהיא נרדמת לאט
בידיעה שעוד כמה שעות היא תקום
ותחכה לשמש,
שלא תמיד זורחת..
