from my heart

-פרק1-

"מה קורה?" שאלה ליהי בזמן שהתיישבה בכיסא לייד נערה ברונטית עם עניים בצבע דבש.

"לא יודעת" ענתה בקול מתוק ובמבט ריקני.

"אמה?" שאלה ליהיו כשראתה את המבט הריק. היא הייתה רגילה שאמה תוססת ועושה רעש.

"הא?" שאלה אמה בחולמנות.

"הכל בסדר?"

"לא, אני אספר לך אח"כ" התחמקה אמה כשהמנהלת עלתה על במת האודיטוריום.

"נו!" לחשה ליהי.

"ליהי לא עכשיו!"

"יש לי הודעה חשובה מאוד למסור לכם" התחילה המנהלת לדבר, היא הייתה נמוכה מאוד בעלת שער שחור וסבוך.

"אמה ספרי לי!"

"ליהי שתק-"

"אנחנו סוגרים את בית הספר" הודיעה המנהלת ואמה השתתקה. הייתה דממה ואז כולם התחילו להתלחשש.

"ההורים כבר יודעים ויש עד סוף הסימסטר למצוא בית ספר חדש לכולם. זה נעשה בעקבות שיקולים כלכליים-" המנהלת המשיכה לדבר ברקע אבל ליהי כבר לא שמעה אותה. איך הם סוגרים את בית הספר? זה לא הגיוני! בית הספר הכי קרוב לפה הוא במרחק 3 שעות נסיעה! זה אומר רק דבר אחד – פנימיה.

"לא!" אמרה ליה. "למה? אוף את לא עושה לי את זה!" אמרה והתחילה להסתובב בחדר. אמה ישבה על המיטה הענקית והביטה בליהי בייאוש ועצב.

"ליהי את יודעת שאין לי ברירה! אני לא אסע עכשיו 3 שעות כל בוקר נכון?"

"נכון אני רוצה שתעברי איתי! לפנימייה בניו יורק!"

"את יודעת שאני לא יכולה לממן את זה!"
"אבל א-"

"לא! את לא מממנת! את יודעת שאין לי איך להחזיר לך! לא עכשיו ולא אף פעם!"

"אבל את לא צריכה להחזיר לי! תאמיני לי" אמרה ליהי .

"לא ליהי! לא יקרה!" אמרה אמה בעצב. הייתה שתיקה מעיקה כזה שניות עד שאמה הצמידה את ידיה לפניה.

"אמה..." אמרה ליהי עם דמעות בעניים, היא התיישבה לידה וחיבקה אותה. הן בכו בשקט ביחד כמה זמן.

"מה אני יעשה.... בלעדייך?" שאלה אמה בהשתנקות מהבכי.

"את? מה אני יעשה בלעדייך!" אמרה ליהי שכבר הפסיקה לבכות, היא רק בהתה באוויר.

"טוב הנה!" אמרה אמה וניגבה את הפנים שלה מהדמעות בנחישות. "נרגעתי! עכשיו ספרי לי לאיזה פנימייה את עוברת!"

"אממ.. פנימיית אומנויות, את יודעת מוזיקה תיאטרון וריקוד" חייכה ליהי בעצב, החלום שלה לא שווה את ההקרבה הזאת. הן דיברו לתוך הלילה ובסוף נרדמו מחובקות.

הפעמון צלצל והודיע שנגמרה ההפסקה. כולם התחילו לרוץ ולהיכנס וכיתות ורק היא נשארה רגועה ולא מיהרה לשום מקום. אחרי שכולם נכנסו לכיתות והמסדרון נשאר ריק היא הביטה לצדדים והתחילה ללכת. היא יצאה מבית הספר ועברה לבניין הישן שממול. היא היה שחור כולו מהשריפה ונטוש לחלוטין. היא עלתה במדרגות השחורות, הלכה לחדר מסוים. בסוף הגיעה לחדר קטן שבחלון היחיד שהיה בו נכנס עץ שלא נתן לטיפת אור להיכנס. הוא כבר חיכה לה שם. היא ראתה את עיניו הכחולות שנצצו בחושך. חיוך קל עלה על פניה ובלי לחשוב פעמים הצמידה את גופה אל גופו בחיבוק. הוא הרים אותה והצמיד אותה לקיר בעוד היא עוטפת את גופו ברגליה. הם החלו להתנשק בלהט, כאילו השתוקקו לזה כבר הרבה זמן. כשהתעייף מעט מלשאת אותה הוא הניח אותה בעדינות על מזרון נקי שהביאו לשם. הם התנתקו לרגע כשהוריד לה את החולצה. בחיוך שובב היא פתחה את הרוכסן שלו ונתנה לעצמה להתמכר למגע שלו.