הימים האחרונים עוברים מוזר. איתו, כל הזמן...ביום עושה קצת מפה קצת משם, משתדלת לרקוד הרבה, בערב מתמסטלת, עושה סקס פרוע ונרדמת. מנסה להירדם. אוכלת פחות מדי, שזה לא משהו אבל בהחלט עדיף מיותר מדי. משתדלת לא לעשות לידו סצינות, אבל לפעמים מוצאת את עצמי על סף בכי כשהוא מושיב אותי ליד הצלחת ומטיף לי, תאכלי. מועקה ישנה כזאת שנמצאת פה כבר 8 שנים. אולי 9? מי סופר, ומה זה משנה. זאת אותה המועקה שהייתה שם גם כשאמא "הכריחה", כשבאישפוז "הכריחו", וזה לא משנה בכלל אם התכוונתי לאכול או לא. כשמישהו מציב אותי במצב כזה אני משתגעת וישר נהיית אנטי. אז אני אוכלת, קצת, כשהוא ממש מבקש. 

לא יודעת, בזמן האחרון נכנסתי לאמוק של לרזות, מקווה שזאת סתם תקופה ושבקרוב זה ייצא לי קצת מהראש. אין לי כבר כוח לשטויות האלו, אין לי אנרגיות. במיוחד כשהתוצאה במילא לא מתגמלת מספיק...יש לי את הגוף הכי דפוק בעולם, ואני צריכה להגיד תודה על 500 גרם אחרי חודש של 200-500 קלוריות. אז תודה ודיי.

טוב, דיי עם השיט הלא מעניין הזה.

בקיצור, אנחנו אמורים לטוס לאנשיהו בקרוב. בנינו על ניו יורק, אבל מסתבר שהדרכון הפולני שלי לא תופס בתור ויזה. כיף. כנראה שזה יהיה תאילנד בסוף...לא כ"כ בא לי תאילנד, אבל לא משנה. העיקר לעוף מפה לקצת.

מה עוד?

נפגשנו אתמול עם הבוס מאנגליה. דיבורים על חתונה...חתונה חתונה חתונה. אני לא רוצה להתחתן. אני רוצה לחזור לתקופה קצרה, איתו, אבל להתחתן..? בשביל מסמכים..?

אין לי מוזה.

זזתי לעשן. משהו.