אתמול ביקרתי בפנימייה הראשונה שלי.

היום פרסמתי מודעה .

אתמול ירד גשם, אבל מהתרגשות הרגשתי חמים.

היום לא יצאתי מהבית, אני לא ידוע מה המצב בחוץ, אבל כמעט טבעתי מהשיטפון בפנים.

אתמול השתמשתי בגשם כדי להסתיר חיוך... היום אני משתמש בחיוך כדי להסתיר את הגשם...

כשנכנסתי, רטוב כולי, השקט הרעיש לי באוזניים. זה דווקא היה הגיוני, כי שעת שנת הצהריים הגיעה. באחד החדרים הילדים ישנו, הם נראו כמו מלאכים קטנים. מלאכים קטנים שרוח פרצים מילאה את ליבם וצללים פלשו לחלומותיהם וחפרו בנשמותיהם. ניגשתי לאחד הילדים, נישקתי אותו על מצחו ושיקרתי לו שיהיה לו לילה טוב.

אתמול שמעתי רעש מאחורי, ואתמול ראיתי קשישה ונערה. היום לא שמעתי שום רעש, זה דווקא הגיוני, כי שתיהן מתות.

"כשהם ישנים אין הבדל" הנערה פתחה "לא רואים כל מה שהם עברו, הם נראים רק יתומים מלוכלכים". לא אני ולא הקשישה תיקנו אותה.

הקשישה הייתה מרירה, כעסה ניכר בקולה "למה באת?".

הנערה הייתה רכה, בקול חמים שאלה "איך אפשר לעזור?".

אתמול אמרתי "כדי לדעת".

היום אני רק רוצה לשכוח.

"מה יש לדעת?" ענתה הקשישה בפשטות. "אתה יתום" הנערה סיפרה "אתה לא רצוי, אפילו על ידי הוריך. החברה כולה מתנערת ממך. אתה לא אהוב... ולעולם לא תהיה".

אתמול נשברתי.

היום אני מחפש את החתיכות.

תפסתי את הנערה ומעכתי אותה מתחת לנעלי, כשהרמתי את רגלי ראיתי את שלולית הדמעות אליה הנערה הפכה.

"מה נותר לעשות?" שאלתי. הדמעות שהן הנערה שהיא הדמעות הפכו לתמונות, תמונות של כל היתומים הבוכים מפעם נוספת שהמחשבה "לבד" עוברת בליבם.

"לך תחפש את זה" ענתה הזקנה בקול פוקד ומריר.

הרמתי את אחד התמונות, ראיתי את עצמי עומד מול הזקנה.

"אבל אני לא בוכה" הרמתי את עייני אל הקשישה.

"אתה כן".

אתמול התעצבנתי על הזקנה. נכנסתי לתוכה בכוח. "יצירך תמיד יהיה יתום" לחשה בכאב. הנערה יצאה ממנה, צועקת "לבד! כל כך עזוב".

דרכתי עליה פעם נוספת. הפעם השלולית הייתה דם, דם שלי. כל הדם שהקזתי במהלך חיי. "יתום!" הזקנה פלטה ופנייה מעוותים בין צחוק וכאב. היא הולידה את הנערה פעם נוספת "שום דבר שתעשה לא ישנה את זה, אתה תמיד תהיה לבד" הנערה אמרה והסתכלה לי ישירות ללב.

הפעם לא דרכתי עליה, חיבקתי אותה והלכתי לישון ליד כל שאר היתומים. מעט לפני שנרדמתי גילתה לי את האמת "מקומך היחידי הוא בין אלה שאין להם מקום בעולם הזה".

גנחתי בכאב ועניתי לה "לבד".

הצללים באו שוב, הפעם לא נאלצו לפלוש לנשמתי, קיבלתי אותם בשמחה. גם את הנערה קיבלתי בשמחה.

הנערה הסתובבה בליבי וסגרה את החלונות, רוח הפרצים נפסקה.

אתמול ביקרתי בפנימייה הראשונה שלי.

היום פרסמתי מודעה.

"אשלם ביהלומי דמים שנכרו בכאבי מוות מנשמתו של יתום.

עבור רחם."מ