באחד הימים קבלתי מהמערכת משימה, לכתוב על התופעה הכי חדשה והכי עכשווית, שפושה כמו שרפה בשדה קוצים בכל הארצות שבעולם, ושמה # יהוה 1.

חייגתי בסלולר שלי למספר הזה, וכל מוקלט ונעים אמר:  ברוך המתקשר, דע לך השיחה שלך היא פרטית, ואינה מוקלטת או מצוטטת בכל דרך שהיא, עם השמע צלצול הפעמון תוכל לדבר.

אם בתום השיחה תחוש צורך לשלם עבור השיחה הזאת, הקש את מספר כרטיס האשראי שלך, ואת הסכום שאתה חפץ לתרום.

במידה ואין באפשרותך לשלם באמצעות כרטיס אשראי, סמס את הסכום שברצונך לתרום, לאותיות "תנובת שדיי", בכל מקרה אינך חייב בתשלום, אך אם תחליט לתרום, דע לך כי עשרה אחוזים מכל הסכום שייצבר במשך היממה, ישמש להפעלת המיזם הזה, ויתרת תשעים האחוזים הנותרים ישמשו למפעלות חסד, לטובת הכלל.

באם אתה הוא הנזקק לעזרה כספית, או אחרת, צור קשר באמצעות סמס לאותיות " ויניקהו דבש מסלע "  ונציגנו יפנה אליך ויטפל ככל שיוכל בבקשתך.

           תן כבוד ליהוה אל חי אלהי העברים הללו יה

 קול פעמון נעים נישמע, ומבלי משים התחלתי לדבר, דיברתי על דברים שלא דיברתי עליהם מעולם, דיברתי על מצוקותיי, על חרדותיי, על תסכוליי, על מאוויי, על שאיפותיי, על הכל כל מה שלא העזתי להעלות על פי.

תוך כדי השיחה מצאתי את עצמי יוצא מהמערכת והולך בשדרה לכוון הים, ישבתי על סלע המשקיף אל הים, ושם מול האופק שלא נגמר פרצתי בבכי מר, בכי תמרורים, בכיתי כמו ילד אבוד שניטש לנפשו, בכיתי כמו תינוק, ולאט, לאט עם רדת הדמעות, הרגשתי תחושת הקלה גדולה שבאה מבפנים מתוכי, כאילו פרקתי מעל ליבי סלע כבד שרבץ עליי מזה שנים, פתאום הייתי קל, פתאום הייתי זקוף, פתאום הייתי יפה, הרגשתי אחרת, הייתה לי הרגשה מרוממת, קמתי על רגליי וצעקתי לעבר הים שמתחת "הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו" ומכל עבר שמעתי עונים "אמן".

הסתכלתי מסביב וראיתי כה רבים מתנים את צרת נפשם לפני האלהים, בוכים, צוחקים, שרים, מתנדנדים, מכרכרים, מתפתלים, ומייללים ואף אחד לא צחק עליהם.

סימסתי את התרומה שלי ל"תנובת שדיי", ותסלחו לי אם אני לא אספר כמה, אבל כל שקל שתרמתי היה שווה את משקלו בזהב.

מאז התבגרותי, ולאורך שנותיי עד כה, אני שילמתי למטפלי נפש מומחים למיניהם, מתחום האקדמיה, ומהתחום האלטרנטיבי, סכומי כסף נכבדים ללא תועלת, (למעט התועלת שהם הפיקו מכך שהארנק שלהם תפח והתמלא בכספי) הלכתי קל, ושמח לשוב לביתי, כדי לכתוב את הכתבה הזאת, אבל רק כאשר ישבתי אל שולחני לכתוב את הכתבה הבחנתי, שבשיחה שלי עם האלהים רק אני דיברתי.

"מה גדלו מעשיך יהוה מה נפלאים ניסך, איש בער לא ידע וכסיל לא יבין זאת"

   אפרים העברי