חי יהוה אל חי אלוהי העברים

אחרית

התפצר לבבו מול רקיע אפור

מול תכלת נוגת עננים

ואותי הקטן ששאף אל הדרור

רעצו ענקים אל הצרור

בגדול גבורותיו

כאפסו עד אפר

התפתל באבק מדנים

בליל הקולות ריח הדם

וקול יללת התנים

שמים שעטו מעטה של חושך

צבעו על הערב צללים

ונוגה לבבו הנשאט מול הליל

עוד רב וגדול המטר

ואמר לעצמו ההולך בתלם

הנשאר בבית נשאר

הפרי שנשחת בגנים ללא אוסף

בניחוח שיכר האוויר

ופתחה התהום את פיה התופת

ותבלע את בתיו של השיר

ולא היו.