מדוע אנו נחגוג את חג השבועות ביום ראשון?

כי העברים מתחילים לספור את ספירת העומר בצאת השבת שאחרי הפסח, וסופרים חמישים יום עד ממחרת השבת, עד חג השבועות, חג הביכורים, החג השני בשלוש הרגלים, שבו כל העברים שאינם טמאים, והם טהורים בזמן הוא, גברים, נשים, וטף, חייבים לעלות אל אוהל מועד במקום בו שוכן מקדש יהוה באותו זמן, באחד מנחלות שבטי בני-ישראל.

כה אמר יהוה אל חי אלהי העברים:

 ספר ויקרא פרק כג, ט ספר ויקרא פרק כג ט וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  י דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם, כי-תבואו אל-הארץ אשר אני נותן לכם, וקצרתם את-קצירהוהבאתם את-עומר ראשית קצירכם, אל-הכוהן.  יא והניף את-העומר לפני יהוה, לרצונכם; ממוחרת, השבת, יניפנו, הכוהן.  יב ועשיתם, ביום הניפכם את-העומר, כבש תמים בן-שנתו לעולה, ליהוה.  יג ומנחתו שני עשרונים סולת בלולה בשמן, אישה ליהוהריח ניחוח; ונסכו יין, רביעית ההין.  יד ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, עד-עצם היום הזהעד הביאכם, את-קרבן אלוהיכם:  חוקת עולם לדורותיכם, בכול מושבותיכם.  

זוהי הנפת עומר התנופה.

ומכאן והלאה מצוות ספירת העומר עד חג השבועות:

ספר ויקרא פרק כג טו וספרתם לכם, ממוחרת השבת, מיום הביאכם, את-עומר התנופה:  שבע שבתות, תמימות תהיינה.  טז עד ממוחרת השבת השביעית, תספרו חמישים יום; והקרבתם מנחה חדשה, ליהוה.  יז ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שתיים שני עשרוניםסולת תהיינה, חמץ תיאפינה:  ביכורים, ליהוה.  יח והקרבתם על-הלחם, שבעת כבשים תמימים בני שנה, ופר בן-בקר אחד, ואילים שניים:  יהיו עולה, ליהוה, ומנחתם ונסכיהם, אישה ריח-ניחוח ליהוה.  יט ועשיתם שעיר-עיזים אחד, לחטאת; ושני כבשים בני שנה, לזבח שלמים.  כ והניף הכוהן אותם על לחם הביכורים תנופה, לפני יהוה, על-שני, כבשים; קודש יהיו ליהוה, לכוהן.  כא וקראתם בעצם היום הזה, מקרא-קודש יהיה לכםכל-מלאכת עבודה, לא תעשו:  חוקת עולם בכל-מושבותיכם, לדורותיכם.  כב ובקוצרכם את-קציר ארצכם, לא-תכלה פאת שדך בקוצרך, ולקט קצירך, לא תלקט; לעני ולגר תעזוב אותם, אני יהוה אלוהיכם. 

שבע שבתות תמימות, מה הוא שבוע תמים?

 שבוע תמים הוא שבוע שלם, שאינו חסר אף יום אחד.

שבוע תמים הוא שבוע שמתחיל במצאי שבת בערב, שאז כבר יום ראשון, ומסתיים בערב בצאת השבת שאחריה.

כי היום העברי מתחיל בערב, ומסתיים בערב שאחריו,

מתחילת יום ראשון (מוצאי שבת), ועד מוצאי השבת שאחריה, עבר שבוע תמים (שלם), שבוע שהיו בו כל ימות השבוע מיום ראשון ועד צאת  השבת, שבוע לא היה חסר בו אף יום אחד, שבוע תמים.

לדוגמא: שבעת כבשים תמימים, כבש תמים הוא כבש שאין בו שום פגם, שום מום, כבש שלם, שאינו חסר ואין שום פגם באבריו.

אלא שהרבנים פרשו את התורה שבכתב על פי התורה שבעל-פה, ופירשו שבביטוי 'ממחרת השבת' התכוון המקרא למחרתו של החג הראשון של פסח, לשיטתם מתייחסת המילה "השבת" ליום השבתון, ולא ליום השביעי בשבוע וטוענים כי יום כיפור, ספר ויקרא,כג,לב לב " שבת שבתון הוא לכם, ועיניתם את-נפשותיכם" כלומר גם חג נקרא שבת שבתון, אלא שאליה וקוץ בה, בשבתון מותר להבעיר אש ולבשל, דבר שהוא אסור באיסור חמור בשבת, לשיטתם של הרבנים, אז אם שבתון דינו כדין שבת, מדוע הרבנים מבעירים אש ועושים אוכל בשבתון?

כי בין התורה לבין ההלכה אין כל קשר, ההלכה היא ביזנס, עסק לכל דבר, והשיקולים בה הם שיקולים כלכלים גרידא, וכאשר הרבנים חושבים ביזנס, התורה נחשבת בעיניהם כקליפת השום.

ספר דברים פרק ד א ועתה ישראל, שמע אל-החוקים ואל-המשפטים, אשר אנוכי מלמד אתכם, לעשותלמען תחיו, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר יהוה אלוהי אבותיכם, נותן לכם.  ב לא תוסיפו, על-הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו, ממנולשמור, את-מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי, מצווה אתכם.

ספר דברים פרק יג א את כל-הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכםאותו תשמרו, לעשות:  לא-תוסף עליו, ולא תגרע ממנו.

הנה לכם שני עדים.מתוך התורה עצמה שמעידים ש"התורה שבעל-פה" היא הבל, ורעות רוח.

הסיבה שהרבנים קבעו להם מועד משלהם, שסותר את מצוות יהוה אל חי לגבי חג השבועות, נובעת מכך שאם חוגגים את חג השבועות על פי התורה, אזי יש לשבות ממלאכה בימים שבת וראשון, ואם חוגגים את החג השבועות באמצע השבוע אז שובתים ממלאכה רק יום אחד, ומרוויחים עוד יום עבודה אחד.

אז יחגגו הדתיים את חג השבועות לרצונם וכרצונם, ואני וביתי נחגוג על פי התורה שנתן יהוה אל חי ביד משה עבדו ובמועד שקבע יהוה אל חי אלוהי העברים .

 ספר במדבר פרק כח, כו וביום הבכורים, בהקריבכם מנחה חדשה ליהוהבשבעתיכם:  מקרא-קדש יהיה לכם, כל-מלאכת עבדה לא תעשו.  כז והקרבתם עולה לריח ניחח, ליהוהפרים בני-בקר שנים, איל אחד; שבעה כבשים, בני שנה.  כח ומנחתםסלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים, לפר האחד, שני עשרנים, לאיל האחד.  כט עשרון, עשרון, לכבש, האחדלשבעת, הכבשים.  ל שעיר עזים, אחד, לכפר, עליכם. לא מלבד עלת התמיד, ומנחתו-תעשו; תמימם יהיו-לכם, ונסכיהם.

את חג השבועות, חג הביכורים, חוגגים רק יום אחד, כפי שציוה יהוה אל חי אלוהי העברים.

ספר דברים פרק טז, ט שבעה שבועות, תספור-לך:  מהחל חרמש, בקמה, תחל לספור, שבעה שבועות.  י ועשית חג שבועות, ליהוה אלוהיךמיסת נדבת ידך, אשר תיתן:  כאשר יברכך, יהוה אלוהיך.  יא ושמחת לפני יהוה אלוהיך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, והלוי אשר בשעריך, והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבךבמקום, אשר יבחר יהוה אלוהיך, לשכן שמו, שם.  יב וזכרת, כי-עבד היית במצריים; ושמרת ועשית, את-החוקים האלה.

החל חרמש בקמה, החל מהרגע שבו נקצר עומר השעורים הראשון ביום הראשון שאחרי השבת שלפניה הקריבו את קורבן הפסח.

מכל הטעמים האלה אנחנו נשמור את מצוות יהוה אל חי אלוהי העברים, ונחגוג את חג השבועות במוצאי השבת, ביום ראשון, תמיד ביום ראשון.

חג השבועות הוא החג היחיד שאין לו מועד קבוע בלוח השנה, ומועדו נקבע ממחרת השבת שאחרי קורבן הפסח מיום הראשון שבו מניפים את עומר התנופה ראשית קציר שעורים, וחמישים יום אחרי הנפת עומר התנופה ראשית קציר שעורים, חוגגים את חג השבועות ומביאים את ביכורי קציר חיטים, ובצאת החג מתחיל קציר החיטים.

אפרים העברי