חי יהוה אל חי אלהי העברים.

היא הלכה במדבר הגדול לבדה, צמאה למים, השמש יקדה כתנור, ונדמה היה לה כי עוד רגע והיא תימוג ותעלם כאד, והיא לא תהיה עוד יותר. האוויר היוקד רטט מולה כוילון שקוף באדוות רחבות של להט, וחזיונות תעתועים של שרברואי הרחק באופק נידמו לה להיות נווה מידבר, שבו עין מים, ועצי תמר מצילים עליה.

לפתע היא ראתה שני כדים מונחים על החול, האחד היה עשוי זהב משובץ ביהלומים שהבהיק בשפע היהלומים שבו, והשני היה כד פשוט של חרס.

היא רצה בחמדה אל הכד הנוצץ, והרימה אותו אל פיה המשתוקק כדי לשתות, ואת פיה מילאו אבנים יפות וחסרות תועלת, היא זרקה מידיה את הכד הנוצץ, וירקה מפיה בתעוב את האבנים היפות וחסרות הטעם.

אחר כך היא הרימה אל שפתיה בחוסר חשק את כד החרס הפשוט שקודם היא דחתה בבוז, ומתוך כד החרס ניגרו אל פיה מים צוננים, פשוטים ונותני חיים, שפתיה נשקו בשקיקה את החרס הפשוט, היא לגמה בחמדה את המים החיים וצחקה באושר, והודתה ליהוה האלוהים על מתנת החיים שנתן לה בכד החרס הפשוט.

אחר כך היא שמה את כד החרס הפשוט על שכמה, ונשאה אותו על שכמה כל הדרך עד ביתה.

מהכד החרס הפשוט היא עשתה אגרטל לפרחים, אגרטל שהדיף ניחוחות מבושמים של פרחים שבישמו תמיד את חייה.

מי יתן והכלי שממנו תשתי, יהיה מלא בתורת יהוה אל חי אלוהי העברים ובמים, כי תורת יהוה ומים הם החיים.

אפרים העברי