חי יהוה אל חי אלוהי העברים

כאיש עברי החי אך ורק על פי תורת יהוה אל חי שנתן ביד משה עבדו בהר סיני ובערבות מואב, ללא מתווכים, וללא פוסקי הלכות למיניהם אין לי דעה משלי, באשר בטלתי את דעתי מפני דעתו של יהוה בורא העולם וזו עמדתי בעניין האויבים העולים עלינו מבית, ומחוץ, אלה הדברים אשר ציוה יהוה אל חי אלוהי העברים לעמו: ספר שמות פרק כג: כ הנה אנוכי שולח מלאך, לפניך, לשמורך, בדרך; ולהביאך, אל-המקום אשר הכינותי.  כא הישמר מפניו ושמע בקולו, אל-תמר בו:  כי לא יישא לפשעכם, כי שמי בקרבו.  כב כי אם-שמוע תשמע, בקולו, ועשית, כול אשר אדברואייבתי, את-אויביך, וצרתי, את-צורריך.  כג כי-ילך מלאכי, לפניך, והביאך אל-האמורי והחיתי, והפריזי והכנעני החיווי והיבוסי; והכחדתיו.  כד לא-תשתחווה לאלוהיהם ולא תועבדם, ולא תעשה כמעשיהם:  כי הרס תהרסם, ושבר תשבר מצבותיהם.  כה ועבדתם, את יהוה אלוהיכם, ובירך את-לחמך, ואת-מימיך; והסירותי מחלה, מקרבך.  

כו לא תהיה משכלה ועקרה, בארצך; את-מספר ימיך, אמלא.  כז את-אימתי, אשלח לפניך, והמותי את-כל-העם, אשר תבוא בהם; ונתתי את-כל-אויביך אליך, עורף.  כח ושלחתי את-הצרעה, לפניך; וגירשה, את-החיווי את-הכנעני ואת-החיתימלפניך.  כט לא אגרשנו מפניך, בשנה אחת:  פן-תהיה הארץ שממה, ורבה עליך חית השדה.  ל מעט מעט אגרשנו, מפניך, עד אשר תפרה, ונחלת את-הארץ.  לא ושתי את-גבולך, מים-סוף ועד-ים פלשתים, וממדבר, עד-הנהר:  כי אתן בידכם, את יושבי הארץ, וגירשתמו, מפניך.  לב לא-תכרות להם ולאלוהיהם, ברית.  לג לא יישבו בארצך, פן-יחטיאו אותך לי:  כי תעבוד את-אלוהיהם, כי-יהיה לך למוקש.

ספר שמות פרק יז ח ויבוא, עמלק; ויילחם עם-ישראל, ברפידים.  ט ויאמר משה אל-יהושוע בחר-לנו אנשים, וצא הילחם בעמלק; מחר, אנוכי ניצב על-ראש הגבעה, ומטה האלוהים, בידי.  י ויעש יהושוע, כאשר אמר-לו משהלהילחם, בעמלק; ומשה אהרון וחור, עלו ראש הגבעה.  יא והיה, כאשר ירים משה ידווגבר ישראל; וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק.  יב וידי משה כבדים, ויקחו-אבן וישימו תחתיו ויישב עליה; ואהרון וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה, עד-בוא השמש.  יג ויחלוש יהושוע את-עמלק ואת-עמו, לפי-חרב

יד ויאמר יהוה אל-משה, כתוב זאת זיכרון בספר, ושים, באוזני יהושוע:  כי-מחה אמחה את-זכר עמלק, מתחת השמיים.  טו וייבן משה, מזבח; ויקרא שמו, יהוה ניסי.  טז ויאמר, כי-יד על-כס יה, מלחמה ליהוה, בעמלקמדור, דור.

ספר שמות פרק לד: יא שמור-לךאת אשר אנוכי, מצווך היום; הנני גורש מפניך, את-האמורי והכנעני, והחיתי והפריזי, והחיווי והיבוסי.  יב הישמר לך, פן-תכרות ברית ליושב הארץ, אשר אתה, בא עליה:  פן-יהיה למוקש, בקרבך.  יג כי את-מזבחותם תיתוצון, ואת-מצבותם תשברון; ואת-אשריו, תכרותון.  יד כי לא תשתחווה, לאל אחר:  כי יהוה קנא שמו, אל קנא הוא.  טו פן-תכרות ברית, ליושב הארץ; וזנו אחרי אלוהיהם, וזבחו לאלוהיהם, וקרא לך, ואכלת מזבחו.  טז ולקחת מבנותיו, לבניך; וזנו בנותיו, אחרי אלוהיהן, והזנו את-בניך, אחרי אלוהיהן.

או בספר במדבר פרק כא: א וישמע הכנעני מלך-ערד, יושב הנגב, כי בא ישראל, דרך האתרים; ויילחם, בישראל, וישב ממנו, שבי.  ב ויידר ישראל נדר ליהוה, ויאמר:  אם-נתון תיתן את-העם הזה, בידיוהחרמתי, את-עריהם.  ג וישמע יהוה בקול ישראל, וייתן את-הכנעני, ויחרם אתהם, ואת-עריהם; ויקרא שם-המקום, חורמה.

או בספר במדבר פרק כה: טז וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  יז צרור, את-המדיינים; והכיתם, אותם.  יח כי צוררים הם לכם, בנכליהם אשר-ניכלו לכם על-דבר-פעור; ועל-דבר כוזבי בת-נשיא מדיין, אחותם, המוכה ביום-המגפה, על-דבר-פעור.

או בספר במדבר פרק לא

א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  ב נקום, נקמת בני ישראל, מאת, המדיינים; אחר, תיאסף אל-עמיך.  ג וידבר משה אל-העם לאמור, היחלצו מאיתכם אנשים לצבא; ויהיו, על-מדיין, לתת נקמת-יהוה, במדיין.  ד אלף, למטה, אלף, למטהלכול מטות ישראל, תשלחו לצבא.  ה ויימסרו מאלפי ישראל, אלף למטהשנים-עשר אלף, חלוצי צבא.  ו וישלח אותם משה אלף למטה, לצבא:  אותם ואת-פינחס בן-אלעזר הכוהן, לצבא, וכלי הקודש וחצוצרות התרועה, בידו.  ז ויצבאו, על-מדיין, כאשר ציווה יהוה, את-משה; ויהרגו, כל-זכר.  ח ואת-מלכי מדיין הרגו על-חלליהם, את-אווי ואת-רקם ואת-צור ואת-חור ואת-רבעחמשת, מלכי מדיין; ואת בלעם בן-בעור, הרגו בחרב.  ט וישבו בני-ישראל את-נשי מדיין, ואת-טפם; ואת כל-בהמתם ואת-כל-מקנהם ואת-כל-חילם, בזזו.  י ואת כל-עריהם במושבותם, ואת כל-טירותםשרפו, באש.  יא ויקחו, את-כל-השלל, ואת, כל-המלקוחבאדם, ובבהמה.  יב ויביאו אל-משה ואל-אלעזר הכוהן ואל-עדת בני-ישראל, את-השבי ואת-המלקוח ואת-השללאל-המחנה:  אל-ערבות מואב, אשר על-ירדן ירחו.  

יג וייצאו משה ואלעזר הכוהן, וכל-נשיאי העדהלקראתם:  אל-מחוץ, למחנה.  יד ויקצוף משה, על פקודי החיל, שרי האלפים ושרי המאות, הבאים מצבא המלחמה.  טו ויאמר אליהם, משה:  החייתם, כל-נקבה.  טז הן הנה היו לבני ישראל, בדבר בלעם, למסור-מעל ביהוה, על-דבר-פעור; ותהי המגפה, בעדת יהוה.  יז ועתה, הרגו כל-זכר בטף; וכל-אישה, יודעת איש למשכב זכרהרוגו.  יח וכול הטף בנשים, אשר לא-ידעו משכב זכרהחיו, לכם.  יט ואתם, חנו מחוץ למחנהשבעת ימים:  כול הורג נפש וכול נוגע בחלל, תתחטאו ביום השלישי וביום השביעיאתם, ושביכם.  כ וכל-בגד וכל-כלי-עור וכל-מעשה עיזים, וכל-כלי-עץתתחטאו.  

כא ויאמר אלעזר הכוהן אל-אנשי הצבא, הבאים למלחמה:  זאת חוקת התורה, אשר-ציווה יהוה את-משה.  כב אך את-הזהב, ואת-הכסף; את-הנחושת, את-הברזל, את-הבדיל, ואת-העופרת.  כג כל-דבר אשר-יבוא באש, תעבירו באש וטהראך, במי נידה יתחטא; וכול אשר לא-יבוא באש, תעבירו במים.  כד וכיבסתם בגדיכם ביום השביעי, וטהרתם; ואחר, תבואו אל-המחנה.  

כה ויאמר יהוה, אל-משה לאמור.  כו שא, את ראש מלקוח השבי, באדם, ובבהמהאתה ואלעזר הכוהן, וראשי אבות העדה.  כז וחצית, את-המלקוח, בין תופשי המלחמה, היוצאים לצבאובין, כל-העדה.  כח והרמות מכס ליהוה, מאת אנשי המלחמה היוצאים לצבאאחד נפש, מחמש המאות:  מן-האדם, ומן-הבקר, ומן-החמורים, ומן-הצאן.  כט ממחציתם, תיקחו; ונתת לאלעזר הכוהן, תרומת יהוה.  ל וממחצית בני-ישראל תיקח אחד אחוז מן-החמישים, מן-האדם מן-הבקר מן-החמורים ומן-הצאןמכל-הבהמה; ונתת אותם, ללויים, שומרי, משמרת משכן יהוה.  לא ויעש משה, ואלעזר הכוהן, כאשר ציווה יהוה, את-משה.  לב ויהי, המלקוחיתר הבז, אשר בזזו עם הצבא:  צאן, שש-מאות אלף ושבעים אלףוחמשת אלפים.  לג ובקר, שניים ושבעים אלף.  לד וחמורים, אחד ושישים אלף.  לה ונפש אדםמן-הנשים, אשר לא-ידעו משכב זכר:  כל-נפש, שניים ושלושים אלף.  לו ותהי, המחצהחלק, היוצאים בצבא:  מספר הצאן, שלוש-מאות אלף ושלושים אלף, ושבעת אלפים, וחמש מאות.  לז ויהי המכס ליהוה, מן-הצאןשש מאות, חמש ושבעים.  לח והבקרשישה ושלושים, אלף; ומכסם ליהוה, שניים ושבעים.  לט וחמורים, שלושים אלף וחמש מאות; ומכסם ליהוה, אחד ושישים.  מ ונפש אדם, שישה עשר אלף; ומכסם, ליהוהשניים ושלושים, נפש.  מא וייתן משה, את-מכס תרומת יהוה, לאלעזר, הכוהןכאשר ציווה יהוה, את-משה.  מב וממחצית, בני ישראל, אשר חצה משה, מן-האנשים הצובאים.  מג ותהי מחצת העדה, מן-הצאןשלוש-מאות אלף ושלושים אלף, שבעת אלפים וחמש מאות.  מד ובקר, שישה ושלושים אלף.  מה וחמורים, שלושים אלף וחמש מאות.  מו ונפש אדם, שישה עשר אלף.  מז וייקח משה ממחצית בני-ישראל, את-האחוז אחד מן-החמישיםמן-האדם, ומן-הבהמה; וייתן אותם ללויים, שומרי משמרת משכן יהוה, כאשר ציווה יהוה, את-משה.  מח ויקרבו, אל-משה, הפקודים, אשר לאלפי הצבאשרי האלפים, ושרי המאות.  מט ויאמרו, אל-משה, עבדיך נשאו את-ראש אנשי המלחמה, אשר בידנו; ולא-נפקד ממנו, איש.  נ ונקרב את-קרבן יהוה, איש אשר מצא כלי-זהב אצעדה וצמיד, טבעת, עגיל וכומזלכפר על-נפשותינו, לפני יהוה.  נא וייקח משה ואלעזר הכוהן, את-הזהבמאיתם:  כול, כלי מעשה.  נב ויהי כל-זהב התרומה, אשר הרימו ליהוהשישה עשר אלף שבע-מאות וחמישים, שקל:  מאת שרי האלפים, ומאת שרי המאות.  נג אנשי, הצבא, בזזו, איש לו.  נד וייקח משה ואלעזר הכוהן, את-הזהב, מאת שרי האלפים, והמאות; ויביאו אותו אל-אוהל מועד, זיכרון לבני-ישראל לפני יהוה.

או בספר במדבר פרק לג: נ וידבר יהוה אל-משה, בערבות מואב, על-ירדן ירחו, לאמור.  נא דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם:  כי אתם עוברים את-הירדן, אל-ארץ כנען.  נב והורשתם את-כל-יושבי הארץ, מפניכם, ואיבדתם, את כל-משכייותם; ואת כל-צלמי מסכותם תאבדו, ואת כל-במותם תשמידו.  נג והורשתם את-הארץ, וישבתם-בה:  כי לכם נתתי את-הארץ, לרשת אותה.  נד והתנחלתם את-הארץ בגורל למשפחותיכם, לרב תרבו את-נחלתו ולמעט תמעיט את-נחלתואל אשר-ייצא לו שמה הגורל, לו יהיה:  למטות אבותיכם, תתנחלו.  נה ואם-לא תורישו את-יושבי הארץ, מפניכםוהיה אשר תותירו מהם, לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם; וצררו אתכםעל-הארץ, אשר אתם יושבים בה.  נו והיה, כאשר דימיתי לעשות להםאעשה לכם.

ובספר דברים פרק ז: א כי יביאך, יהוה אלוהיך, אל-הארץ, אשר-אתה בא-שמה לרשתה; ונשל גויים-רבים מפניך החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי, והחיווי והיבוסישבעה גויים, רבים ועצומים ממך.  ב ונתנם יהוה אלוהיך, לפניךוהכיתם:  החרם תחרים אותם, לא-תכרות להם ברית ולא תחונם.  ג ולא תתחתן, בם:  בתך לא-תיתן לבנו, ובתו לא-תיקח לבנך.  ד כי-יסיר את-בנך מאחריי, ועבדו אלוהים אחרים; וחרה אף-יהוה בכם, והשמידך מהר.  ה כי-אם-כה תעשו, להםמזבחותיהם תיתוצו, ומצבותם תשברו; ואשריהם, תגדעון, ופסיליהם, תשרפון באש.  ו כי עם קדוש אתה, ליהוה אלוהיך:  בך בחר יהוה אלוהיך, להיות לו לעם סגולה, מכול העמים, אשר על-פני האדמה.  ז לא מרובכם מכל-העמים, חשק יהוה בכםויבחר בכם:  כי-אתם המעט, מכל-העמים.  ח כי מאהבת יהוה אתכם, ומשומרו את-השבועה אשר נשבע לאבותיכם, הוציא יהוה אתכם, ביד חזקה; ויפדך מבית עבדים, מיד פרעה מלך-מצריים.  ט וידעת, כי-יהוה אלוהיך הוא האלוהים:  האל, הנאמןשומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו, לאלף דור.  י ומשלם לשונאיו אל-פניו, להאבידו:  לא יאחר לשונאו, אל-פניו ישלם-לו.  יא ושמרת את-המצוה ואת-החוקים ואת-המשפטים, אשר אנוכי מצווך היוםלעשותם.  

יב והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם, אותםושמר יהוה אלוהיך לך, את-הברית ואת-החסד, אשר נשבע, לאבותיך.  יג ואהבך, ובירכך והרבך; ובירך פרי-בטנך ופרי-אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך, שגר-אלפיך ועשתרות צאנך, על האדמה, אשר-נשבע לאבותיך לתת לך.  יד ברוך תהיה, מכל-העמים:  לא-יהיה בך עקר ועקרה, ובבהמתך.  טו והסיר יהוה ממך, כל-חולי; וכל-מדווי מצריים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך, ונתנם, בכל-שונאיך.  טז ואכלת את-כל-העמים, אשר יהוה אלוהיך נותן לךלא-תחוס עינך, עליהם; ולא תעבוד את-אלוהיהם, כי-מוקש הוא לך.  

יז כי תאמר בלבבך, רבים הגויים האלה ממני; איכה אוכל, להורישם.  יח לא תירא, מהם:  זכור תזכור, את אשר-עשה יהוה אלוהיך, לפרעה, ולכל-מצריים.  יט המסות הגדולות אשר-ראו עיניך, והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה, אשר הוציאך, יהוה אלוהיך; כן-יעשה יהוה אלוהיך, לכל-העמים, אשר-אתה ירא, מפניהם.  כ וגם, את-הצרעה, ישלח יהוה אלוהיך, בם:  עד-אבוד, הנשארים והנסתריםמפניך.  כא לא תערוץ, מפניהם:  כי-יהוה אלוהיך בקרבך, אל גדול ונורא.  כב ונשל יהוה אלוהיך את-הגויים האל, מפניךמעט מעט:  לא תוכל כלותם מהר, פן-תרבה עליך חית השדה.  כג ונתנם יהוה אלוהיך, לפניך; והמם מהומה גדולה, עד הישמדם.  כד ונתן מלכיהם, בידך, והאבדת את-שמם, מתחת השמיים:  לא-יתייצב איש בפניך, עד השמידך אותם.  כה פסילי אלוהיהם, תשרפון באש; לא-תחמוד כסף וזהב עליהם, ולקחת לךפן תיווקש בו, כי תועבת יהוה אלוהיך הוא.  כו ולא-תביא תועבה אל-ביתך, והיית חרם כמוהו; שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי-חרם הוא.

ספר דברים פרק כ: פרק כ

א כי-תצא למלחמה על-אויביך, וראית סוס ורכב עם רב ממךלא תירא, מהם:  כי-יהוה אלוהיך עימך, המעלך מארץ מצריים.  ב והיה, כקורבכם אל-המלחמה; וניגש הכוהן, ודיבר אל-העם.  ג ואמר אליהם שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על-אויביכם; אל-יירך לבבכם, אל-תיראו ואל-תחפזו ואל-תערצומפניהם.  ד כי יהוה אלוהיכם, ההולך עימכםלהילחם לכם עם-אויביכם, להושיע אתכם.  ה ודיברו השוטרים, אל-העם לאמור, מי-האיש אשר בנה בית-חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו:  פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחנכנו.  ו ומי-האיש אשר-נטע כרם, ולא חיללוילך, וישוב לביתו:  פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחללנו.  ז ומי-האיש אשר-אירש אישה, ולא לקחהילך, וישוב לביתו:  פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, ייקחנה.  ח ויספו השוטרים, לדבר אל-העם, ואמרו מי-האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו; ולא יימס את-לבב אחיו, כלבבו.  ט והיה ככלות השוטרים, לדבר אל-העם; ופקדו שרי צבאות, בראש העם.  

י כי-תקרב אל-עיר, להילחם עליהוקראת אליה, לשלום.  יא והיה אם-שלום תענך, ופתחה לך:  והיה כל-העם הנמצא-בה, יהיו לך למסועבדוך.  יב ואם-לא תשלים עימך, ועשתה עימך מלחמהוצרת, עליה.  יג ונתנה יהוה אלוהיך, בידך; והכית את-כל-זכורה, לפי-חרב.  יד רק הנשים והטף והבהמה וכול אשר יהיה בעיר, כל-שללהתבוז לך; ואכלת את-שלל אויביך, אשר נתן יהוה אלוהיך לך.  טו כן תעשה לכל-הערים, הרחוקות ממך מאוד, אשר לא-מערי הגויים-האלה, הנה.  טז רק, מערי העמים האלה, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלהלא תחייה, כל-נשמה.  יז כי-החרם תחרימם, החיתי והאמורי הכנעני והפריזי, החיווי, והיבוסיכאשר ציווך, יהוה אלוהיך.  יח למען, אשר לא-ילמדו אתכם לעשות, ככול תועבותם, אשר עשו לאלוהיהם; וחטאתם, ליהוה אלוהיכם.  

יט כי-תצור אל-עיר ימים רבים להילחם עליה לתופשה, לא-תשחית את-עצה לנדוח עליו גרזןכי ממנו תאכל, ואותו לא תכרות:  כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור.  כ רק עץ אשר-תדע, כי-לא-עץ מאכל הואאותו תשחית, וכרת; ובנית מצור, על-העיר אשר-היא עושה עימך מלחמהעד רדתה.

והיה אם לא תשמרו את כל המצווה הזאת לעשותה, תבוא עליכם הקללות האלה והשיגוכם: ספר ויקרא פרק כו  יד ואם-לא תשמעו, לי; ולא תעשו, את כל-המצוות האלה.  טו ואם-בחוקותיי תמאסו, ואם את-משפטיי תגעל נפשכם, לבלתי עשות את-כל-מצוותיי, להפרכם את-בריתי.  טז אף-אני אעשה-זאת לכם, והפקדתי עליכם בהלה את-השחפת ואת-הקדחת, מכלות עיניים, ומדיבות נפש; וזרעתם לריק זרעכם, ואכלוהו אויביכם.  יז ונתתי פניי בכם, וניגפתם לפני אויביכם; ורדו בכם שונאיכם, ונסתם ואין-רודף אתכם.  יח ואם-עד-אלהלא תשמעו, לי:  ויספתי לייסרה אתכם, שבע על-חטאותיכם.  יט ושברתי, את-גאון עוזכם; ונתתי את-שמיכם כברזל, ואת-ארצכם כנחושה.  כ ותם לריק, כוחכם; ולא-תיתן ארצכם, את-יבולה, ועץ הארץ, לא ייתן פרייו.  כא ואם-תלכו עימי קרי, ולא תאבו לשמוע ליויספתי עליכם מכה, שבע כחטאותיכם.  כב והשלחתי בכם את-חית השדה, ושיכלה אתכם, והכריתה את-בהמתכם, והמעיטה אתכם; ונשמו, דרכיכם.  כג ואם-באלהלא תיווסרו, לי; והלכתם עימי, קרי.  כד והלכתי אף-אני עימכם, בקרי; והכיתי אתכם גם-אני, שבע על-חטאותיכם.  כה והבאתי עליכם חרב, נוקמת נקם-ברית, ונאספתם, אל-עריכם; ושילחתי דבר בתוככם, וניתתם ביד-אויב.  כו בשברי לכם, מטה-לחם, ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד, והשיבו לחמכם במשקל; ואכלתם, ולא תשבעו. כז ואם-בזאתלא תשמעו, לי; והלכתם עימי, בקרי.  כח והלכתי עימכם, בחמת-קרי; וייסרתי אתכם אף-אני, שבע על-חטאותיכם.  כט ואכלתם, בשר בניכם; ובשר בנותיכם, תאכלו.  ל והשמדתי את-במותיכם, והכרתי את-חמניכם, ונתתי את-פגריכם, על-פגרי גילוליכם; וגעלה נפשי, אתכם.  לא ונתתי את-עריכם חורבה, והשימותי את-מקדשיכם; ולא אריח, בריח ניחוחכם.  לב והשימותי אני, את-הארץ; ושממו עליה אויביכם, היושבים בה.  לג ואתכם אזרה בגויים, והריקותי אחריכם חרב; והייתה ארצכם שממה, ועריכם יהיו חורבה.  לד אז תרצה הארץ את-שבתותיה, כול ימי הושמה, ואתם, בארץ אויביכם; אז תשבת הארץ, והרצת את-שבתותיה.  לה כל-ימי הושמה, תשבות, את אשר לא-שבתה בשבתותיכם, בשבתכם עליה.  לו והנשארים בכםוהבאתי מורך בלבבם, בארצות אויביהם; ורדף אותם, קול עלה נידף, ונסו מנוסת-חרב ונפלו, ואין רודף.  לז וכשלו איש-באחיו כמפני-חרב, ורודף אין; ולא-תהיה לכם תקומה, לפני אויביכם.  לח ואבדתם, בגויים; ואכלה אתכם, ארץ אויביכם.  לט והנשארים בכם, יימקו בעוונם, בארצות, אויביכם; ואף בעוונות אבותם, איתם יימקו.  מ והתוודו את-עוונם ואת-עוון אבותם, במעלם אשר מעלו-בי, ואף, אשר-הלכו עימי בקרי.  מא אף-אני, אלך עימם בקרי, והבאתי אותם, בארץ אויביהם; או-אז ייכנע, לבבם הערל, ואז, ירצו את-עוונם.  מב וזכרתי, את-בריתי יעקוב; ואף את-בריתי יצחק ואף את-בריתי אברהם, אזכורוהארץ אזכור.  מג והארץ תיעזב מהם ותירץ את-שבתותיה, בוהשמה מהם, והם, ירצו את-עוונם; יען וביעןבמשפטיי מאסו, ואת-חוקותיי געלה נפשם.  מד ואף-גם-זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא-מאסתים ולא-געלתים לכלותםלהפר בריתי, איתם:  כי אני יהוה, אלוהיהם.  מה וזכרתי להם, ברית ראשונים:  אשר הוצאתי-אותם מארץ מצריים לעיני הגויים, להיות להם לאלוהיםאני יהוה.  מו אלה החוקים והמשפטים, והתורות, אשר נתן יהוה, בינו ובין בני ישראלבהר סיניי, ביד-משה. 

ובספר דברים כח טו והיה, אם-לא תשמע בקול יהוה אלוהיך, לשמור לעשות את-כל-מצוותיו וחוקותיו, אשר אנוכי מצווך היוםובאו עליך כל-הקללות האלה, והשיגוך.  טז ארור אתה, בעיר; וארור אתה, בשדה.  יז ארור טנאך, ומשארתך.  יח ארור פרי-בטנך, ופרי אדמתךשגר אלפיך, ועשתרות צאנך.  יט ארור אתה, בבואך; וארור אתה, בצאתך.  כ ישלח יהוה בך את-המארה את-המהומה, ואת-המגערת, בכל-משלח ידך, אשר תעשהעד הישמדך ועד-אבודך מהר, מפני רוע מעלליך אשר עזבתני.  כא ידבק יהוה בך, את-הדברעד, כלותו אותך, מעל האדמה, אשר-אתה בא-שמה לרשתה.  כב יכך יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת, ובחרחור ובחרב, ובשידפון, וביירקון; ורדפוך, עד אובדך.  כג והיו שמיך אשר על-ראשך, נחושת; והארץ אשר-תחתיך, ברזל.  כד ייתן יהוה את-מטר ארצך, אבק ועפר:  מן-השמיים יירד עליך, עד הישמדך.  כה ייתנך יהוה ניגף, לפני אויבךבדרך אחד תצא אליו, ובשבעה דרכים תנוס לפניו; והיית לזעווה, לכול ממלכות הארץ.  כו והייתה נבלתך למאכל, לכל-עוף השמיים ולבהמת הארץ; ואין, מחריד.  כז יכך יהוה בשחין מצריים, ובטחורים, ובגרב, ובחרסאשר לא-תוכל, להירפא.  כח יכך יהוה, בשיגעון ובעיוורון; ובתמהון, לבב.  כט והיית ממשש בצוהריים, כאשר ימשש העיוור באפילה, ולא תצליח, את-דרכיך; והיית אך עשוק וגזול, כל-הימיםואין מושיע.  ל אישה תארש, ואיש אחר ישכבנהבית תבנה, ולא-תשב בו; כרם תיטע, ולא תחללנו.  לא שורך טבוח לעיניך, ולא תאכל ממנוחמורך גזול מלפניך, ולא ישוב לך; צאנך נתונות לאויביך, ואין לך מושיע.  לב בניך ובנותיך נתונים לעם אחר, ועיניך רואות, וכלות אליהם, כל-היום; ואין לאל, ידך.  לג פרי אדמתך וכל-יגיעך, יאכל עם אשר לא-ידעת; והיית, רק עשוק ורצוץכל-הימים.  לד והיית, משוגע, ממראה עיניך, אשר תראה.  לה יכך יהוה בשחין רע, על-הברכיים ועל-השוקיים, אשר לא-תוכל, להירפאמכף רגלך, ועד קודקודך.  לו יולך יהוה אותך, ואת-מלכך אשר תקים עליך, אל-גוי, אשר לא-ידעת אתה ואבותיך; ועבדת שם אלוהים אחרים, עץ ואבן.  לז והיית לשמה, למשל ולשנינהבכול, העמים, אשר-ינהגך יהוה, שמה.  לח זרע רב, תוציא השדה; ומעט תאסוף, כי יחסלנו הארבה.  לט כרמים תיטע, ועבדת; ויין לא-תשתה ולא תאגור, כי תאכלנו התולעת.  מ זיתים יהיו לך, בכל-גבולך; ושמן לא תסוך, כי יישל זיתך.  מא בנים ובנות, תוליד; ולא-יהיו לך, כי ילכו בשבי.  מב כל-עצך, ופרי אדמתך, יירש, הצלצל.  מג הגר אשר בקרבך, יעלה עליך מעלה מעלה; ואתה תרד, מטה מטה.  מד הוא ילווך, ואתה לא תלוונו; הוא יהיה לראש, ואתה תהיה לזנב.  מה ובאו עליך כל-הקללות האלה, ורדפוך והשיגוך, עד, הישמדך:  כי-לא שמעת, בקול יהוה אלוהיךלשמור מצוותיו וחוקותיו, אשר ציווך.  מו והיו בך, לאות ולמופת; ובזרעך, עד-עולם.  מז תחת, אשר לא-עבדת את-יהוה אלוהיך, בשמחה, ובטוב לבבמרוב, כול.  מח ועבדת את-אויבך, אשר ישלחנו יהוה בך, ברעב ובצמא ובעירום, ובחוסר כול; ונתן עול ברזל, על-צווארך, עד השמידו, אותך.  מט יישא יהוה עליך גוי מרחוק מקצה הארץ, כאשר ידאה הנשר:  גוי, אשר לא-תשמע לשונו.  נ גוי, עז פנים, אשר לא-יישא פנים לזקן, ונער לא יחון.  נא ואכל פרי בהמתך ופרי-אדמתך, עד הישמדך, אשר לא-ישאיר לך דגן תירוש ויצהר, שגר אלפיך ועשתרות צאנךעד האבידו, אותך.  נב והצר לך בכל-שעריך, עד רדת חומותיך הגבוהות והבצורות, אשר אתה בוטח בהן, בכל-ארצך; והצר לך, בכל-שעריך, בכל-ארצך, אשר נתן יהוה אלוהיך לך.  נג ואכלת פרי-בטנך, בשר בניך ובנותיך, אשר נתן-לך, יהוה אלוהיךבמצור, ובמצוק, אשר-יציק לך, אויבך.  נד האיש הרך בך, והענוג מאודתרע עינו באחיו ובאשת חיקו, וביתר בניו אשר יותיר.  נה מתת לאחד מהם, מבשר בניו אשר יאכל, מבלי השאיר-לו, כולבמצור, ובמצוק, אשר יציק לך אויבך, בכל-שעריך.  נו הרכה בך והענוגה, אשר לא-ניסתה כף-רגלה הצג על-הארץ, מהתענג, ומרוךתרע עינה באיש חיקה, ובבנה ובבתה.  נז ובשליתה היוצאת מבין רגליה, ובבניה אשר תלד, כי-תאכלם בחוסר-כול, בסתרבמצור, ובמצוק, אשר יציק לך אויבך, בשעריך.  נח אם-לא תשמור לעשות, את-כל-דברי התורה הזאת, הכתובים, בספר הזה:  ליראה את-השם הנכבד והנורא, הזהאת, יהוה אלוהיך.  נט והפלא יהוה את-מכותך, ואת מכות זרעך:  מכות גדולות ונאמנות, וחוליים רעים ונאמנים.  ס והשיב בך, את כל-מדווי מצריים, אשר יגורת, מפניהם; ודבקו, בך.  סא גם כל-חולי, וכל-מכה, אשר לא כתוב, בספר התורה הזאתיעלם יהוה עליך, עד הישמדך.  סב ונשארתם, במתי מעט, תחת אשר הייתם, ככוכבי השמיים לרוב:  כי-לא שמעת, בקול יהוה אלוהיך.  סג והיה כאשר-שש יהוה עליכם, להיטיב אתכם ולהרבות אתכםכן ישיש יהוה עליכם, להאביד אתכם ולהשמיד אתכם; וניסחתם מעל האדמה, אשר-אתה בא-שמה לרשתה.  סד והפיצך יהוה בכל-העמים, מקצה הארץ ועד-קצה הארץ; ועבדת שם אלוהים אחרים, אשר לא-ידעת אתה ואבותיךעץ ואבן.  סה ובגויים ההם לא תרגיע, ולא-יהיה מנוח לכף-רגלך; ונתן יהוה לך שם לב רגז, וכליון עיניים ודאבון נפש.  סו והיו חייך, תלואים לך מנגד; ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך.  סז בבוקר תאמר מי-ייתן ערב, ובערב תאמר מי-ייתן בוקרמפחד לבבך אשר תפחד, וממראה עיניך אשר תראה.  סח והשיבך יהוה מצריים, באונייות, בדרך אשר אמרתי לך, לא-תוסיף עוד לראותה; והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות, ואין קונה.  

סט אלה דברי הברית אשר-ציווה יהוה את-משה, לכרות את-בני ישראלבארץ מואב:  מלבד הברית, אשר-כרת איתם בחורב. 

ולכן אם חפציי חיים אנחנו אנו חייבים לעשות את הדברים ציווה יהוה אל חי אלוהי העברים ליהושע בן-נון

ספר יהושע פרק א

א ויהי, אחרי מות משהעבד יהוה; ויאמר יהוה אל-יהושוע בן-נון, משרת משה לאמור.  ב משה עבדי, מת; ועתה קום עבור את-הירדן הזה, אתה וכל-העם הזה, אל-הארץ, אשר אנוכי נותן להם לבני ישראל.  ג כל-מקום, אשר תדרוך כף-רגלכם בולכם נתתיו:  כאשר דיברתי, אל-משה.  ד מהמדבר והלבנון הזה ועד-הנהר הגדול נהר-פרת, כול ארץ החיתים, ועד-הים הגדול, מבוא השמשיהיה, גבולכם.  ה לא-יתייצב איש לפניך, כול ימי חייך:  כאשר הייתי עם-משה אהיה עימך, לא ארפך ולא אעזבך.  ו חזק, ואמץ:  כי אתה, תנחיל את-העם הזה, את-הארץ, אשר-נשבעתי לאבותם לתת להם.  ז רק חזק ואמץ מאוד, לשמור לעשות ככל-התורהאשר ציווך משה עבדי, אל-תסור ממנו ימין ושמאל:  למען תשכיל, בכול אשר תלך.  ח לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות, ככל-הכתוב בו:  כי-אז תצליח את-דרכיך, ואז תשכיל.  ט הלוא ציוויתיך חזק ואמץ, אל-תערוץ ואל-תיחת:  כי עימך יהוה אלוהיך, בכול אשר תלך.

מכל הדברים האלה אני שואב את מקור האמונה שלי, ואני מאמין באמונה שלמה כי הדברים האלה חלים על כל העם העברי, אם אנחנו חפציי חיים בארץ אבותינו.

אני רואה בדברים האלה מתכון לחיים בריאים, של עם החפץ חיים.

אפרים העברי