חי יהוה אל חי אלוהי העברים

הכול אודות סוכות, חג הסוכות, חג האסיף, תקופת השנה.

 המקום הראשון בתורה בו מוזכרות סוכות הוא בספר בראשית פרק לג פסוק יז ויעקוב נסע סוכותה, וייבן לו בית, ולמקנהו עשה סוכות, על-כן קרא שם-המקום סוכות.  

יח ויבוא יעקוב שלם עיר שכם, אשר בארץ כנען, בבואו, מפדן ארם; וייחן, את-פני העיר.  יט וייקן את-חלקת השדה, אשר נטה-שם אוהלו, מיד בני-חמור, אבי שכם-במאה, קשיטה.  כ ויצב-שם, מזבח; ויקרא-לו אל, אלוהי ישראל. 

יעקוב שב מפדן ארם הוא, נשותיו, אחד עשר בניו, ובתו, לארץ כנען עשיר בצאן ובקר, חמורים, וגמלים, בונה בית, ועושה סוכות למקנהו, סוכות  עמודים קורות וסכך, כדי שיהיה מחסה למקנהו מפני חום השמש.

המקום השני בתורה בו מוזכרות סוכות הוא ביציאת מצריים בספר שמות פרק יב פסוק לז ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סוכותה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף.  לח וגם-ערב רב, עלה איתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאוד. 

יהוה אל חי אלוהי העברים מוציא את בני-ישראל ממצריים אל המדבר.

במצריים גרו העברים בבתי קבע, ובצאתם ממצריים אל המדבר הם היו נצרכים לאוהלים, והסוכות שמשו להם למחסה מפני השמש הקופחת, עד שהם תפרו יריעות לאוהל, מחסה קל להקמה, וקל לפרוק, ולטלטול ממקום למקום.

ספר שמות פרק כג פסוק יד שלוש רגלים, תחוג לי בשנה.  טו את-חג המצות, תשמור-שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציוויתיך למועד חודש האביב, כי-בו יצאת ממצריים; ולא-ייראו פניי, ריקם.  טז וחג הקציר ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה; וחג האסיף בצאת השנה, באוספך את-מעשיך מן-השדה.  יז שלוש פעמים, בשנה-ייראה, כל-זכורך, אל-פני, האדון יהוה.  יח לא-תזבח על-חמץ, דם-זבחי; ולא-ילין חלב-חגי, עד-בוקר.  יט ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלוהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אימו.

ספר שמות פרק לד פסוק יח את-חג המצות, תשמור שבעת ימים תאכל מצות אשר ציוויתיך, למועד חודש האביב:  כי בחודש האביב, יצאת ממצריים.  יט כל-פטר רחם, לי; וכל-מקנך תיזכר, פטר שור ושה.  כ ופטר חמור תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; כול בכור בניך תפדה, ולא-ייראו פניי ריקם.  כא ששת ימים תעבוד, וביום השביעי תשבות; בחריש ובקציר, תשבות.  כב וחג שבועות תעשה לך, ביכורי קציר חיטים; וחג, האסיף תקופת, השנה.  כג שלוש פעמים, בשנה ייראה, כל-זכורך, את-פני האדון יהוה, אלוהי ישראל.  כד כי-אוריש גויים מפניך, והרחבתי את-גבולך; ולא-יחמוד איש, את-ארצך, בעלותך ליראות את-פני יהוה אלוהיך, שלוש פעמים בשנה.  כה לא-תשחט על-חמץ, דם-זבחי; ולא-ילין לבוקר, זבח חג הפסח.  כו ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלוהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אימו.  

חג האסיף (סוכות), והוא אחד משלוש הרגלים שבהם כל הטהור בישראל באותו זמן זכר, ונקבה, חייב לבוא אל אוהל מועד, הציווי המצורף לחג האסיף הוא " לא תבשל גדי בחלב אימו ", מנהג קדום היה אצל עובדי אלילים, לציין את צאת תקופת השנה החקלאית, על ידי בישול גדי בחלב אימו, ומכאן בא ציווי גורף של יהוה אל חי על העברים שלא לעשה כמעשה הגויים האלה, ולא לבשל גדי בחלב אימו, כמובן שאין לציווי " לא תבשל גדי בחלב אימו " שום קשר לציווי הרבני שלא לאכל חלב עם בשר, ובתורה אין שום ציווי על איסור לאכול בשר עם חלב, הציווי האלוהי הוא רק לא לבשל גדי בחלב אימו, וכל מאכלי בשר עם חלב שאינם בישול גדי בחלב אימו, הם מותרים לעברים.

ואלה המצוות של חג הסוכות:

ספר ויקרא פרק כג פסוק לג וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  לד דבר אל-בני ישראל, לאמור:  בחמישה עשר יום, לחודש השביעי הזה, חג הסוכות שבעת ימים, ליהוה.  לה ביום הראשון, מקרא-קודש; כל-מלאכת עבודה, לא תעשו.  לו שבעת ימים, תקריבו אישה ליהוה; ביום השמיני מקרא-קודש יהיה לכם והקרבתם אישה ליהוה, עצרת היא כל-מלאכת עבודה, לא תעשו.  לז אלה מועדי יהוה, אשר-תקראו אותם מקראי קודש:  להקריב אישה ליהוה, עולה ומנחה זבח ונסכיםדבר-יום ביומו.  לח מלבד, שבתות יהוה; ומלבד מתנותיכם, ומלבד כל-נדריכם ומלבד כל-נדבותיכם, אשר תיתנו, ליהוה.  לט אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי, באוספכם את-תבואת הארץ, תחוגו את-חג-יהוה, שבעת ימים; ביום הראשון שבתון, וביום השמיני שבתון.  מ ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים, וענף עץ-עבות, וערבי-נחל; ושמחתם, לפני יהוה אלוהיכםשבעת ימים.  מא וחגותם אותו חג ליהוה, שבעת ימים בשנה:  חוקת עולם לדורותיכם, בחודש השביעי תחוגו אותו.  מב בסוכות תשבו, שבעת ימים; כל-האזרח, בישראל, יישבו, בסוכות.  מג למען, יידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את-בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצריים:  אני, יהוה אלוהיכם.  מד וידבר משה, את-מועדי יהוה, אל-בני, ישראל. 

וזה סדר קורבנות חג הסוכות:

ספר במדבר פרק כט פסוק יב ובחמישה עשר יום לחודש השביעי, מקרא-קודש יהיה לכם כל-מלאכת עבודה, לא תעשו; וחגותם חג ליהוה, שבעת ימים.  יג והקרבתם עולה אישה ריח ניחוח, ליהוה פרים בני-בקר שלושה עשר, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים יהיו.  יד ומנחתם סולת, בלולה בשמן:  שלושה עשרונים לפר האחד, לשלושה עשר פרים, שני עשרונים לאיל האחד, לשני האילים.  טו ועישרון, עישרון, לכבש, האחדלארבעה עשר, כבשים.  טז ושעיר-עיזים אחד, חטאת; מלבד עולת התמיד, מנחתה ונסכה.  

יז וביום השני, פרים בני-בקר שנים עשר אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים.  יח ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרם כמשפט.  יט ושעיר-עיזים אחד, חטאת; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכיהם.  

כ וביום השלישי פרים עשתי-עשר, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים.  כא ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרם כמשפט.  כב ושעיר חטאת, אחד; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכה.  

כג וביום הרביעי פרים עשרה, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים.  כד מנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרם כמשפט.  כה ושעיר-עיזים אחד, חטאת; מלבד עולת התמיד, מנחתה ונסכה. 

כו וביום החמישי פרים תשעה, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים.  כז ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרםכמשפט.  כח ושעיר חטאת, אחד; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכה. 

כט וביום השישי פרים שמונה, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים.  ל ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרם כמשפט.  לא ושעיר חטאת, אחד; מלבד עולת התמיד, מנחתה ונסכיה. 

לב וביום השביעי פרים שבעה, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים.  לג ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרם כמשפטם.  לד ושעיר חטאת, אחד; מלבד עולת התמיד, מנחתה ונסכה. 

לה ביום, השמיני עצרת, תהיה לכם:  כל-מלאכת עבודה, לא תעשו.  לו והקרבתם עולה אישה ריח ניחוח, ליהוה פר אחד, איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימים.  לז מנחתם ונסכיהם, לפר לאיל ולכבשים במספרם כמשפט.  לח ושעיר חטאת, אחד; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכה.  לט אלה תעשו ליהוה, במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם, לעולותיכם ולמנחותיכם, ולנסכיכם, ולשלמיכם, ויאמר משה, אל-בני ישראל, ככול אשר-ציווה יהוה, את-משה.

וזאת מצוות החג:

ספר דברים פרק טז פסוק יג חג הסוכות תעשה לך, שבעת ימים:  באוספך מגורנך, ומיקבך.  יד ושמחת, בחגך:  אתה ובנך ובתך, ועבדך ואמתך, והלוי והגר והיתום והאלמנה, אשר בשעריך.  טו שבעת ימים, תחוג ליהוה אלוהיך, במקום, אשר-יבחר יהוה:  כי יברכך יהוה אלוהיך, בכול תבואתך ובכול מעשה ידיך, והיית, אך שמח.  טז שלוש פעמים בשנה ייראה כל-זכורך את-פני יהוה אלוהיך, במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות, ובחג הסוכות; ולא ייראה את-פני יהוה, ריקם.  יז איש, כמתנת ידו, כברכת יהוה אלוהיך, אשר נתן-לך.

מה הם פרי עץ הדר כפות תמרים ענף עץ עבות וערבי נחל שאנו העברים מצווים לקחת ביום הראשון לחג, ולשמוח איתם, לפני יהוה אלוהינו שבעת ימים. 

הרבנים החליטו שפרי עץ ההדר הוא האתרוג, והלולב הוא כפות תמרים אך לא כך הוא:  ספר נחמיה פרק ח פסוק יג וביום השני נאספו ראשי האבות לכל-העם, הכהנים והלוים, אל-עזרא, הספר ולהשכיל, אל-דברי התורה.  יד וימצאו, כתוב בתורה:  אשר צוה יהוה ביד-משה, אשר ישבו בני-ישראל בסכות בחג בחדש השביעי.  טו ואשר ישמיעו, ויעבירו קול בכל-עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי-זית ועלי-עץ שמן, ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת:  לעשת סכת, ככתוב.  

טז ויצאו העם, ויביאו, ויעשו להם סכות איש על-גגו ובחצרתיהם.   

מכאן אנו למדים כי עץ השמן הוא עץ הזית, ופרי הזית הוא פרי ההדר, עץ הזית הוא עץ הדור יפה ביופיו, עץ הזית מאריך ימים ושנים ונותן את פריו במשך אלפי שנים, עץ הזית הוא עץ חזק לנגרות, פרי הזית הוא הפרי ההדור ביותר והמועיל ביותר, פרי הזית  הוא מזון מועיל, הוא משמש לבישול, לטיגון, ולטיבול, מהזית מפיקים שמן מעולה ובריא, שמן הזית משמש למאור, למשחות לתעשיית התרופות, ולתעשיית היופי, אין ספק כי עץ הזית הוא עץ ההדר, ולא פרי האתרוג שפרט לריח ולטעם אין בו ערך, בניגוד לעץ הזית, עץ האתרוג הוא עץ חלש וקשה לטיפול, הערך הרבני של האתרוג בא לו מכך שאפשר לעשות עליו עסקים של מהדרין למהדרין, ולגזול מהשוטים שקונים אותו הרבה כסף, מפרי שהוא חסר ערך תזונתי,  בעוד שעץ הזית הוא עץ נפוץ בארץ ושווה לכל נפש, ולכן אי אפשר לגזול זהב במחירו.

כפות תמרים: אין ספק כי הלולב אינו כפות תמרים, לכל היותר הלולב הוא שיפוד תמרים עוברי שכאשר הוא יגדל הוא יהיה לכף תמר.

המילה לולב לא מוזכרת בתורה בכלל, אבל כף התמר המפותחת מוזכרת שוב ושוב, ולכן אמור כפות תמרים, ולא כפות לולבים.

לגביי עץ עבות אין מחלוקת כי מדובר בהדס, שהוא ענף עץ עבות ועליו צפופים.

גם לגביי ערבי נחל אין מחלוקת כי מדובר בעץ הערבה.

יתרון המובהק שיש ענף פרי עץ הדר כפות תמרים ענף עץ עבות וערבי נחל, הוא האפשרות לאגד אותם לאגודה אחת, ולאחוז אותם ביד אחת, בניגוד לארבעת המינים של הרבנים שמהם אפשר לאגד רק את הלולב, ההדס, והערבה, ולהחזיק ביד אחת, ואת האתרוג צריך להחזיק ביד השנייה.

המצווה בחג הסוכות היא לשבת בסוכות שבעת ימים, לשבת, לא לישון בסוכה, רק לשבת בסוכה.

כל הדינים של ההלכה לעניין ארבעת המינים כמו גם כל   על התוספות של הרבנים למצוות עניין הסוכה, וכמו גם שאיבת המים לקיום ניסוך המים בחג הסוכות במקדש, הם עברה על המצווה המפורשת בספר דברים פרק ד פסוק ב לא תוסיפו, על-הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו, ממנו לשמור, את-מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי, מצווה אתכם.

ועברה על המצווה המפורשת בספר דברים פרק יג פסוק א את כל-הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם אותו תשמרו, לעשות:  לא-תוסף עליו, ולא תגרע ממנו.

ומצוות המצוות של חג הסוכות היא: ושמחת, בחגך, והיית, אך שמח.   

חג שמח לכל בית ישראל, לכל עם העברים חג סוכות שמח.

מוגש כשרות לטובת הציבור על ידי אפרים העברי