חי יהוה אל חי אלוהי העברים

 התיאטרון בישראל הוא פרסה עלובה מזה שנים רבות, מחזות עלובים, מחזאים עלובים, ודחלילים עלובים שקוראים לעצמם שחקנים.

שחקנים שמפסידים תמיד אפילו במשחק הגוגואים.

היה מוטב אם הכספים העצומים שמקצה משרד "החינוך/תרבות" לתיאטרון היה מופנה לחיזוק הלימודים בתחום הלאומי, לטובת העם העברי הגאה.

יש לייבש את הביצה המבאישה שנקראת התיאטרון, עד שכל היתושים ימותו בצמא, ויפסיקו לזמזם באוזנינו את הרעל המבאיש והמצחין העולה מפיהם, כי הגיע הרפש עד גועל נפש.

בגלל "מחזאים" "במאים" "ושחקנים" מסוג הזה, רבים מהאזרחים  שבעצם משלמים את שכרם של המנוולים האלה, מדירים את רגליהם מהתיאטרון שהפך מזמן לחממה לשונאי ישראל.

יפסקו לאלתר התקציבים המעוברים לתיאטרון, ישתכרו השחקנים רק על פי הכסף שכל צופה ישלם באם הוא ירצה, וכולנו נראה את סובל וחבר מרעיו מקבצים על יד ברמזורים, ובקרנות הרחוב.

 אפרים העברי

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

ספר ישעיהו פרק ז " לכן ייתן אדוניי הוא, לכם אות, הנה העלמה, הרה וילדת בן, וקראת שמו, עימנו אל, חמאה ודבש, יאכל לדעתו מאוס ברע, ובחור בטוב ".

אבל בישוב עמנואל שבשומרון, החרדים "האשכנזים" מואסים בטוב, ובוחרים ברע, ומאכילים את המזרחים שם חרא ולא חמאה ודבש.

ההתנשאות הריקה של חסידי סלונים (עיירה בפולין) על המזרחים בעימנואל, תוך שהם נאחזים בתורה כאילו יש בה מצווה להפלות בין איש לאחיו, היא המהות של הקטב המרירי, הקטב המרירי שקורע את העם הזה לגזרים.

בספר דברים פרק לב, בשירת האזינו הלב והליבה של העבר, ההווה, והעתיד של העם העברי, השירה שיהוה אל חי ציוה על משה, ויהושע ללמד את בני-ישראל, אמר יהוה אל חי  על עמו הסורר ומורה:

" וישמן ישורון ויבעט,  שמנת עבית כשית,

וייטוש אלוה עשהו,

וינבל צור ישועתו.

יקניאוהו, בזרים בתועבות, יכעיסוהו.

יזבחו, לשדים לא אלוה

אלוהים, לא ידעום

חדשים מקרוב באו

לא שערום אבותיכם.

צור ילדך, תשי

ותשכח, אל מחוללך.

וירא יהוה, וינאץ,

מכעס בניו, ובנותיו.

ויאמר, אסתירה פניי מהם

אראה, מה אחריתם,

כי דור תהפוכות המה

בנים לא אמון בם.

הם קינאוני בלא אל,

כיעסוני בהבליהם,

ואני אקניאם בלא עם

בגוי נבל אכעיסם

כי אש קדחה באפי,

ותיקד עד-שאול תחתית,

ותאכל ארץ ויבולה,

ותלהט מוסדי הרים

אספה עלימו,

רעות חיציי, אכלה בם

מזי רעב ולחומי רשף,

וקטב מרירי "

כל מי שרואה את מה שקורא בעימנואל, ומי שרואה את מה שקורה לעמנו בארץ האבות בימים האלה מבין כי בגלל הקטב המרירי:

" מחוץ, תשכל-חרב,

ומחדרים, אימה

גם בחור, גם בתולה

יונק, עם איש שיבה."

ובשבוע הזה ראינו באשדוד ברחוב הר סיני (לעג לרש), כי הקטב המרירי פוגע גם בעובר בבטן אימו, לקטב המרירי הזה קוראים לא פחות מאשר, מזל, בר, אושר, ומתוך כך אתה למד, כי למי שמאמין במזל, האושר הוא דבר יחסי, וחולף.

אם הינו נקראים שוב להר סיני, כדי לקבל שוב את התורה, העם העברי על כל תפוצותיו לא היה מסכים שהתורה תינתן שוב רק על הר אחד הר סיני, העם לא היה מסכים לקבל תורה אחת לעם, אלא שכל עדה, כל פלג, וכל זרזיף, היה דורש לקבל את התורה על הר שהוא רק שלו, ותורה מסוג אחר, ובנוסח אחר משיש לכל הזרמים האחרים.

לא בכדי קרא לנו יהוה אלוהינו בשירה הנהדרת שלו האזינו:

" שיחת לו לא, בניו מומם

  דור עיקש, ופתלתול. 

 הליהוה, תגמלו זאת

  עם נבל, ולא חכם."

כי נכון אנחנו עם נבל ולא חכם, אנחנו עם טיפש, שניתפס רק בעיניי עצמו כעם חכם, אבל הוא ממש לא כזה, לא עם שמפורד בכל הגויים, אלא עם שמפורד בתוך עצמו, ובכך אנחנו עם שמפורר את עצמו לדעת.

הקטב המרירי מושל בנו בכל אורחות חיינו, אנחנו בוחרים בימין או בשמאל, אבל אף פעם אנחנו לא בוחרים בדרך הישר, שהיא לא שמאל ולא ימין.

לא דרך החרדים, ולא דרך האתיאיסטיים, אלה דרך הישר כפי שציוה לנו, ולימד אותנו יהוה אלוהינו אדון כל הארץ.

לכל אחד ואחד מאיתנו יש חלק בחורבן שממשש לבוא עלינו, ואף אחד מאיתנו לא יוכל להגיד ידי לא שפכה את הדם הזה, ועיני לא ראתה, ידע כל אחד מהעברים בני-ישראל כי ידיו שפכה את הדם הזה, אם במעשה, ואם במחדל, ועיניו ראו, והעדיפו לא לראות.

יש עוד סיכוי אחד להסיר את רוע הגזרה מעלינו בטרם פורענות, אבל הסיכוי הזה לא נמצא בימין, ולא נימצא בשמאל הסיכוי הזה נמצא בדרך הישר, בתורת יהוה אל חי שנתן ביד משה עבדו בהר סיני, ובערבות מואב.

דרך הישר אינה דרך ההלכה והרבנים, ולא בדרך החילונים, הדרך היא הדרך שיהוה אל חי אלוהינו התווה לנו בצמצום בשירה הנהדרת שלו שירת האזינו, ובברכה שברך משה עבד יהוה לפני מותו, לאמור " ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל".

ואם לא יהיו יחד שבטי ישראל, הם יוכו בשבט יהוה מכות גדולות ונוראות כפי שיהוה הכה אותנו בחרון אפו בשואה שהבאנו על עצמנו במלחמת העולם השנייה.

ידע כל איש ישראל, ותדע כל אם עבריה, כי את החורבן המתרגש עלינו בקרוב הם הביאו עצמם ועל צאצאיהם הם הביאו במו ידיהם.

ולעיר אשר בשומרון לא יקרא עוד עימנו אל, ויקרא שמה סר אל וצל מוות, כי סר יהוה האלוהים ממנה.

אפרים העברי      

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

כה אמר יהוה אל חי אדון כל הארץ, ספר דברים פרק יט פסוק יד " לא תסיג גבול ריעך ".

ומתוך כך צריך עם לדעת כי על אחת כמה וכמה, לא תאפשר לאויבך להסיג את גבולך.

גבולות הארץ של עם הן חומות בצורות, גם אם אינן חומות פיזיות של ממש, ולכן כל המנסה לחדור לגבולות הארץ מבלי שהוזמן הוא אויב, ואת האויב העולה בחומה יש להשמיד.

המשט לעזה היה ניסיון לעלות בחומה, ולכן הספינות האלה היו צריכות להיות מוטבעות על נוסעיהן, ולא תהיה להם תקומה, ככה היה נוהג כל עם שהוא חפץ חיים, משמיד את האויב העולה בחומה, ללא היסוס, ללא התנצלות, וללא דובר צה"ל, או משרד החוץ.

לעם החפץ חיים, הגאה, ובוטח בצדקתו, ובכוחו, לא איכפת אם הוא יפסיד את המערכה הוירטואלית על אהדת התקשורת העולמית, אך לעם החפץ חיים יהיה אסון, אם הוא יפסיד במערכה האמיתית בקרב מול האויב העולה בחומה.

ינבחו המנהיגים של האומות האחרות, ותנבח התקשורת שלנו, והעולמית, ככל שינבחו,  עם החפץ חיים חייב לדעת להיות חירש כאשר הוא צריך לכך.

העולם, והתקשורת, מעריצים את המשוגע שאינו עושה להם חשבון והיורק בפרצופם, הם יתרפסו לפניו, יכשכשו בזנבם, ויעשו הכל כדי לרצות את המשוגע, כדי שלא יעשה גלים בביצת הרפש שהם שקועים בה עד פיהם.

כאשר אני בוחן את התנהגותו הרופסת של אהוד ברק, שר הנסיגות, וסר הביטחון, בפעולה נגד המשט לעזה, אני חש געגועים לא לקיסינג'ר, אלא רבין, כן יצחק רבין האיש שאני מתעב את זכרו, היה יודע מה היה צריך לעשות, הוא לא היה מהסס במצב כזה, והיה מטביע מיד את אלטלנה.

לסיכום: א) טוב להיות משוגע חי, מיפה נפש מת.

ב) לא פלא שדנה אינטרנשיונל זכתה בארוויזיון, כמוה, היא יצגה עם חסר ביצים.

ג) צה"ל שיצא למשימה עם ביצים, חזר עם שקשוקה, אז כל הכבוד לצה"ל, וכל הבוז למוח האנליטי סר הביטחון והנסיגות.

אפרים העברי