חי יהוה אל חי אלוהי העברים

יהוה אל חי אלוהי העברים

תן לנו בחסדך מים חיים

פתח את אוצרך הטוב

את השמים

ותן לנו גשם

 מים חיים משמים

כשעירם עלי דשא

וכרביבים עלי עשב

יהוה אל חי

אלוהי ואלוהי אבותיי

בורא הכול

הכול יכול

רחם בחסדך

על ארץ קודשך 

האדמה היבשה

 פוערת סדקיי חרבונייה המבוקעים

ומתחננת ומבקשת על עצמה רחמים

 ואיתה הצומח החי והאדם

נושאים לשמים את מבטם

ומתחננים יהוה אלוהי העברים

תן בחסדך גשם מים חיים  משמים

כי צמאה הארץ

צמא הצומח

וצמא החי

אנא בחסדך

אלוהי אבותיי

יהוה האלוהים אלוהי העברים

רחם

 רחם

על עם נבל ולא חכם עמך 

שנטש תורת חיים

וילך אחרי ההבלים

אנא בחסדך יהוה אלוהי העברים

 הסר מעלינו את רבנים ואת היידעונים

את המנחשים ואת הדורשים אל המתים

 והשב אותנו אל תורת האמת תורת החיים

אבי

מלכי

אל תסתיר פניך מאיתנו

יהוה אלוהינו ואלוהי אבותינו

מחל ורחם עלינו

 יהוה אלוהי העברים

מקור החיים

בורא הכול

מושל בכל

הכול יכול

האל האחד

הנורא הגדול

יהוה אל חי אלוהי העברים

אתה שהוצאת אותנו ממצרים

מבית עבדים

עקור מליבם של העברים  

את דרך הרבנים ואת דרך ההבלים

 כי בשרירות ליבם הם הולכים

למען ספות הרווה את הצמאה

ועל כך חרבה האדמה

והצומח קמל

והחי מתפלל

לרחמי יהוה האל

אנא בחסדך

אל תסתיר פניך מעמך

אנא בחסדך

רחם על ארץ קודשך

והשב אותנו אלייך

לאהבה

שמע ישראל

יהוה אלוהינו

יהוה אחד

ואהבת את יהוה אלוהיך

בכל לבבך

ובכל נפשך

ובכל מאודך

למען חייך

"כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם, נאם יהוה , נתתי את תורתי בקרבם, ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם.  

ולא ילמדו עוד, איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר, דעו, את יהוה , כי-כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, נאם יהוה כי אסלח לעונם, ולחטאתם לא אזכר עוד." ( ירמיהו לא פסוקים לב - לג)                              

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

לכל המתאבלים על חורבן בית המקדש בירושלים, בתשיעי לחודש החמישי, יש לי חדשות בשבילכם, אין לכם צורך להתאבל, מקדש יהוה לא נחרב, ולא נשרף מעולם, לא בידי בבל, ולא בידי רומא.

הבבלים שרפו והחריבו את המקדש שבנה שלמה בן-דוד מלך ישראל, בניגוד למצוות יהוה אל חי, וכך מעיד שלמה על הבית הראשון, המקדש אשר בנה, ספר תהילים פרק קכז פסוק א " שיר המעלות, לשלמה: אם יהוה, לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו" ואכן שווא עמלו בוניו בו.

ואותו דין למקדש אשר בנה הורדוס המלך האדומי, שווא עמלו בוניו בו.

יהוה אל חי לא ציוה מעולם שיבנו לו מקדש אבנים, יהוה מעולם ציווה זאת בשום מקום בתורה, והתורה היא שקובעת.

יהוה אל חי ציוה שיקימו את אוהל מועד כמקדש משכנו, אוהל, ולא מבנה אבן.

ואלה החומרים ציוה יהוה אל חי לקחת כתרומה מכל העם, לצורך הקמת המקדש והמשכן, ועבודתו, ספר שמות פרק כה פסוקים א-ט " וידבר יהוה, אל-משה לאמור. דבר אל-בני ישראל, ויקחו-לי תרומה מאת כל-איש אשר יידבנו ליבו, תקחו את-תרומתי.  וזאת, התרומה, אשר תקחו, מאיתם זהב וכסף, ונחושת. ותכלת וארגמן ותולעת שני, ושש ועיזים. ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים, ועצי שיטים. שמן, למאור; בשמים לשמן המשחה, ולקטורת הסמים. אבני-שוהם, ואבני מילואים, לאיפוד, ולחושן. ועשו לי, מקדש; ושכנתי, בתוכם. ככול, אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן, ואת תבנית כל-כליו; וכן, תעשו ".

יהוה אל חי הראה למשה את המקדש והמשכן לפני שבני ישראל עשו אותו בפועל. 

וכך ציוה יהוה אל חי על משה פרק כז פסוקים כ-כא " ואתה תצווה את-בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר, תמיד.  באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על-העדות, יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד-בוקר לפני יהוה חוקת עולם לדורותם, מאת בני ישראל".

כל עבודת המקדש היא באוהל מועד, ובחצר המשכן, חוקת עולם לדורותיכם, ודורותינו לא הסתיימו, שיהין מישהו, כל מישהו להקים לנו מקדש אחר, מלבד מקדש יהוה אשר באוהל מועד.

התורה דנה רק באוהל מועד בכליו, ובעבודתו, התורה אינה דנה כלל וכלל במקדש אבנים, בתכולתו, ובעבודתו.

עולה מכך שמקדש יהוה אל חי אוהל מועד לא נחרב, ולא נשרף מעולם.

אוהל מועד וכל הכלים שהיו בו, נסתרים מעין, עד שיבוא היום, שבו בני ישראל העברים, ישובו להיות העם העברי, ולא "העם היהודי", וילכו רק בדרך התורה אשר נתן לנו יהוה אל חי אלוהי העברים ביד משה עבדו, בהר סיני, ובערבות מואב, ולא בתורה שעל פה, לא בהלכה, לא בתלמוד, לא בגמרא, לא בקבלה, ולא בשום דבר אחר שיהוה אל חי לא ציוה עליו, עד שנשליך מפנינו את כל ההבלים האלה ונלך רק בדרך תורה יהוה התמימה.

ולכל החולמים על בית השלישי שירד מהשמים, תמשיכו לחלום, זה לא יקרה לעולם.

אוהל מועד לדורותיכם, זה מה שציווה יהוה אל חי למשכנו, אוהל מועד לדורותיכם.

אפרים העברי

 חי יהוה אל חי אלהי העברים.

היא הלכה במדבר הגדול לבדה, צמאה למים, השמש יקדה כתנור, ונדמה היה לה כי עוד רגע והיא תימוג ותעלם כאד, והיא לא תהיה עוד יותר. האוויר היוקד רטט מולה כוילון שקוף באדוות רחבות של להט, וחזיונות תעתועים של שרברואי הרחק באופק נידמו לה להיות נווה מידבר, שבו עין מים, ועצי תמר מצילים עליה.

לפתע היא ראתה שני כדים מונחים על החול, האחד היה עשוי זהב משובץ ביהלומים שהבהיק בשפע היהלומים שבו, והשני היה כד פשוט של חרס.

היא רצה בחמדה אל הכד הנוצץ, והרימה אותו אל פיה המשתוקק כדי לשתות, ואת פיה מילאו אבנים יפות וחסרות תועלת, היא זרקה מידיה את הכד הנוצץ, וירקה מפיה בתעוב את האבנים היפות וחסרות הטעם.

אחר כך היא הרימה אל שפתיה בחוסר חשק את כד החרס הפשוט שקודם היא דחתה בבוז, ומתוך כד החרס ניגרו אל פיה מים צוננים, פשוטים ונותני חיים, שפתיה נשקו בשקיקה את החרס הפשוט, היא לגמה בחמדה את המים החיים וצחקה באושר, והודתה ליהוה האלוהים על מתנת החיים שנתן לה בכד החרס הפשוט.

אחר כך היא שמה את כד החרס הפשוט על שכמה, ונשאה אותו על שכמה כל הדרך עד ביתה.

מהכד החרס הפשוט היא עשתה אגרטל לפרחים, אגרטל שהדיף ניחוחות מבושמים של פרחים שבישמו תמיד את חייה.

מי יתן והכלי שממנו תשתי, יהיה מלא בתורת יהוה אל חי אלוהי העברים ובמים, כי תורת יהוה ומים הם החיים.

אפרים העברי