חי יהוה אל חי אלוהי העברים

שיר יפיפה ורגיש שכתבה המשוררת אורית קשת.

לבד

לבד

על הכר במיטה הגדולה

לבד

בקידוש השבת הילכתה

האין נפש תאומה

לבד

במפגש משפחתי

לבד

כשדמעות זולגות על לחיי

לבד

אשלב את זרועי בזרועי

אאמץ את עצמי

לבד

אחלק את עצמי עם עצמי

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

אתה לא תופס את הכל מהצד הנכון

אתה רק רוצה לשים את הראש ולישון

ולחשוב שכל זה חלום

מין טרוף מטורף

שיעבור ביעף

ותתעורר מזיע מחום

ואתה קם למציאות

של תן לחיות ותן למות

ואדם לאדם זאב

ואתה רואה את הכל

ואתה יודע לסבול

ויודע לצעוק כשכואב

ואתה כמו כולם

מסתובב בעולם

מחפש מנסה ואוהב

וכואב לך לראות

שהכול אשליות

והעולם הוא נוקשה ואכזר

ואתה רואה אותם יושבים

במרומי מגדלים

ועל ברזלים בכיכר

ואתה רואה אותם

עוברים מול עינייך

באוטובוסים ובמכוניות פאר

ואתה מרגיש את המתח

רואה את השנאה

ויודע שהעולם אחר

המשוררים חולמים

הנביאים זועמים

וכזה הוא תמיד יישאר

ואתה רוצה לצאת מכל זה

לעולם קסום של חלום

שבו תוכל לחיות

ולהיות עצמך

ולהרגיש שכל זה

הוא בעצם שלך

למלוך בחייך כמו עכבר

במגרה

להיות אחראי לכל מה שקרה

ועבר

ולתת לעצמך את הדברים שרצית

לחזור ולראות את מה שהיית

ומה שהיום

ולפקוח עיניים ולראות שזה אחרת

ויותר לא צריך עוד לחלום.

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

כשתבואי תביאי לי שי

את חיוכך המתוק

כי בתוך השגרה של חיי

שכחתי כבר איך לחייך

שנים מפרכות של עמל

רודף אחרי הממון

מכל משבר נבהל

ובלילות לא יכול לישון

שנים ארוכות של קרבות

במלחמה שלעולם לא נגמרת

אז מה כבר נשאר לקוות

שכשתבואי יהיה זה אחרת

הולך ברחובות רואה פרצופים

טרודים במלחמת קיום

עסוקים ואינם צוחקים

והכל רציני ועגום

זוכר איך פעם צחקתי

הייתי חופשי וצעיר

איפה אשים את הראש לא ידעתי

אבל הרגשתי עשיר

השמש הייתה שלי

וכל רחובות הערים

היום היא בקושי נראית לי

והאנשים קשים וזרים

אז בואי אליי ותאירי

את האפור של חיי

אז בואי איתי ותשירי

ונגיד לו לעצב די.