חי יהוה אל חי אלוהי העברים

כשתבואי תביאי לי שי

את חיוכך המתוק

כי בתוך השגרה של חיי

שכחתי כבר איך לחייך

שנים מפרכות של עמל

רודף אחרי הממון

מכל משבר נבהל

ובלילות לא יכול לישון

שנים ארוכות של קרבות

במלחמה שלעולם לא נגמרת

אז מה כבר נשאר לקוות

שכשתבואי יהיה זה אחרת

הולך ברחובות רואה פרצופים

טרודים במלחמת קיום

עסוקים ואינם צוחקים

והכל רציני ועגום

זוכר איך פעם צחקתי

הייתי חופשי וצעיר

איפה אשים את הראש לא ידעתי

אבל הרגשתי עשיר

השמש הייתה שלי

וכל רחובות הערים

היום היא בקושי נראית לי

והאנשים קשים וזרים

אז בואי אליי ותאירי

את האפור של חיי

אז בואי איתי ותשירי

ונגיד לו לעצב די.

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

צריחת השחפים קרעה את השקט

כעולה מעמקי הזיה

אל צוקיי החוף התנפצה אהבה

תמה לך עוד אשליה

כבר לא מחייכים לך בכחול השמים

ולא שר לך הים לחופים

החול הלבן לא לוטף צעדייך

והחוף זרוע צדפים

הרוח טמן בהם שיר של עצבות

שהומה בתוכם ורוחש

תפילה אשכבה לאהבה שמתה

רקוויאם שהים לך לוחש

במקום בו נולדה אהבתך

ירדת לקבור דמעותייך

והים שהיה פה תמיד

כמו כלבלב מתגנב אל רגליך

ושיר נוגה הוא שר לך

בכאב שחובק עולם

כמו פנינה חמה

נשרה דמעתך אל המים

ואבדה בגליו של הים.

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

פזמון נעלם מן האוזן

פתאום בראשך מתנגן

חובק אותך במעגל צליליו

מרחיק מהמון ומגן

בחומותייך את נסגרת

אט אט נסגר השער

ולא יגע בך עוד כאב

ולא יגע בך עוד צער

רק פזמון נעלם מן האוזן

ממשיך בליבך לנגן

כנמל מבטחים

בסערת רגשותיך

מחסה מסופות לך ייתן

סיפור על אהבה שבערה עד כלות

והותירה אחריה רק אפר

סיפור אהבה יגונים ומכאוב

שלא ייכתב עליי ספר

אך על לוח ליבך הוא נחרט

ביד זדונית ופוצעת

ואת הכאב שגרמה לך כל אות

את היחידה שיודעת

כל אות חורכת כברזל מלובן

משאירה אחריה כוויות

שגרמו לך לא פעם לתהות

אם להיות או לא להיות

עכשיו הכול נגמר

ולא תדעי עוד מכאוב

כי פזמון נעלם מן האוזן

עושה לך פתאום חג בלב.