חי יהוה אל חי אלהי העברים

ספר על החיים ביקש מביט בי בעיניו הסומות

צייר במילותיך את כל שלא אוכל לראות

עיור הלא הנני את זאת ידעת היטב

ולא אוכל לראות אפילו את מה שגורם לי כאב

בחושך אגשש דרכי חרד שמא פתאום

פח יקוש ילכדני או אולי אצנח לתהום

תן לי את ידך ואחוש בה וקרא דרור למילים

תן לי את כל שתדע

 צייר לי תמונה של חיים

בחיים אמרתי יש צער וכאב

יש רגעים של שברון הנפש

ויש רוממות הלב

יש בם יגון וייסורים

ויש בהם גאווה

ואם שפר גורלך

תדע לפעמים

קסמה של אהבה

האהבה יפה היא רכה ועדינה

כאשר היא רודפת עד טירוף

קוראים אותה קינאה

פנים רבות לזו הקרויה אהבה

כאשר היא נעלמת צומחת תחתה אכזבה

היטב ידעתי צער וכאב באופל עיוורוני

שברון הנפש וייסורים ליוו את יגוני

אבל ספר לי עוד על רוממות הלב

אויה כמה אחמוד אותם פצעיי אוהב

כמה הייתי שמח ולו פצעוני כפליים

והיה דם אהבתי ניגר מפצעיי כמים

ספר לי מה דמות לה ואדע

ספר כי האהבה הייתה לי חידה

האהבה קסם בה יש

קסמים רבים מאוד

אותה תרדוף ותבקש

בקצה ענן ורוד

כשהיא תופיע תכירנה

סימנה היא פיק בירכיים

הולם הלב מרוץ הדם

האור שבעיניים

היא טהורה היא ערמומית

היא באה וחומקת

עיתים נדמה שהיא כבתה

ואז היא שוב נדלקת

היא יורדת ועולה

דרכה פתלתלה ומשובשת

פנים רבות לה

ובכל שעה

צורה חדשה היא לובשת

עיתים תישא אותך לשחקים

רכוב על כנפיי חלום

עיתים תשפילך למעמקים

ותטיח אותך לתהום

האהבה חמקמקה

האהבה עיקשת

ברצונות מנוגדים

תהייה היא משובשת

אך אם טובה אהבתך

ונתיבה פשרות

תרווה בה נחת ועדנה

מהיום ועד קץ הדורות

האהבה אישה יפה היא

לובשת שמלה בוורוד

אם פעם אחת לך הייתה

תשוב לבקשה עוד ועד

ומה דמות לאכזבה שאל

האם לאהבה היא אחות

ספר לי אחי צייר במילים

גם אם יהיו מילותייך קשות

ספר לי  על כל מה שידעת

ספר לי שאדע

האם אכזבה לאהבה היא נלוות

או שמע תצעד לבדה

האכזבה קשה כשאול האכזבה מרה

והיא תפקוד אותך תמיד, תמיד בשעת צרה

עת תעמוד בשער העיר ולבושך קרעים

תראה אותה חולפת ביעף ועל צווארה עדיים

העם יריע לה עת תחלוף היא בשער

היא חוגגת את גדולתה כאשר אתה נמק מצער

היא תמיד נוצצת כשאתה דוהה

היא תמיד עולצת כשליבך בוכה

לבושה סטן בוהק

בוער כלהבה

כשהבכי את גרונך חונק

אז היא במיטבה

היא לא תכיר אותך

אתה כמו יום שנשכח

לה החיים במיטבם

ומה לה ניקלה ולך

מה לך עומד כך

נועץ בה מבטים

גרשוהו היא תצווה

ביד רמה על המשרתים

ואתה תלך בשדות

רדוף יגון ומרורים

אכול אכזבות וספקות

כי בחיים יש אשר תגביה להיות עליון על עליונים

ויש אשר תשפל להיות אחרון האביונים

יש שחייך בנחת

ודרכך מישירה

יש ותהיה כאחוז קדחת

רדוף על ידי השגרה

יש ותחיה חייך לבטח

ולא יהיה בם פיקפוק

ויש ותהיה רדוף עדי רצח

מחפש בהם איזה סיפוק

החיים הם הפרס הגדול

החיים הם פור וגורל

או שיהיה לך הכול

או שתהיה סתם אומלל

או שהעוני לך כאח

או שבעושר תשגשג ותפרח

וקיים גם עניין הבריאות

וקיים גם עניין היופי

אם אינך בריא מוטב כי תמות

והיופי עדיף על האופי

הבל הבלים יאמרו מורי ההלכה

אך בפועל במציאות

זו האנושות וזו דרכה

הגאווה בונה אותך נדבך על גבי נדבך

תגיע לשיא ובמגף מסומר אותך על הארץ היא תמעך

אחות לתהילה היא לאותה קיצרת ימים

במות התהילה יהיו חייך ריקים אפורים שוממים

תלאה בסיפור תהילתך אוזניים עייפות וחירשות

תתחיל לספר ומיד תראה איך מפהקים הפיות

ואיך ממהרים כולם מפניך ללכת כי ריח עובש לתהילה

אחרי שהיא דועכת מרורים תהיה היא לך מרה מלענה

תהילה שעל מקל נשרכת שכוחה עלובה וזקנה

אך יש בם בחיים את יופי הזריחה

את עונות השנה ויופי הפריחה

יש בם צחוק של ילד ולהג אוהבים

יש בם יין ושירים וצחוק ועגבים

ויש בם עלסים ויש בם רוח שטות

ויש אמת אחת מוחלטת אין בילתה

ביום שבו נולדת נידון אתה למות

מות שמעתי שמעו אמר

אך מה דמות לו לא אדע

זאת גם אני לא אדע

כך סחתי המוות גם לי הוא חידה

יש אמרים מראהו אישה יפה בשחור

ויש אומרים שרקב הוא סחי מאוס וקור

היטב הכרתי לדעת אבל שכול יגונים

אך רק בני לוויה הם למוות ולא אכירנו פנים

עיתים הוא מגפה נישאת על כנפי הרוח

יש ותאונה הוא או מצב הרוח

יש אנשים אשר בחייהם הם מתים

ויש שיתאוו אליו בגלל מצוקת העיתים

אך איש מעולם לא חזר את סוד המוות לספר

כי המוות קנאי לפרטיותו ואת סודותיו הוא נוצר

אומרים שהמוות גלגול נשמות

אומרים שהמוות הוא שחיק עצמות

יש הרואים בו גיהינום אשר עוונם ימרק

יש הרואים בו גן עדן שופע בשלל תענוגות החיק

יש הרואים בו תפילה ויש הרואים בו ריק

אך אני לא אוכל לדעת מי בהם צודק

הייתי רוצה כי מותי לי ייתן את סודות היקום לדעת

הייתי רוצה כי מותי לי יגרום בכל התחושות לגעת

את כל הצבעים לראות את כל הצלילים לשמוע

הייתי רוצה כי יביא מזור לנפשי ומרגוע

אך לך ודע מה דמות לו לזה שממנו איש לא חזר

אולי נחשק הוא ואהוב אולי הוא דוחה וזר

אולי אותי הוא יחבוק וילחש לי ניגון עצוב

אתה עפר הייתה ואל עפר תשוב

ועוד אהבה יש לי

מעל כולן היא עומדת

ומה שם אהבתך שאל

שמה אהבת מולדת

היא לי אחת ומיוחדת

היא אהבה גדולה

את חלומותיי אהבותיי וחיי

הכול אקריב בשבילה

ואהבה עצומה יש לי

גדולה מכל המילים

אני אוהב בכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי

את יהוה האלהים.

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

שלושים יום אחרי מות אישתו, עבר אב המשפחה בן היותר מ-80 שנה אירוע מוחי.

אחרי אשפוז בבית החולים שלחו אותו בניו לבית אבות שיקומי, לשיקום.

בניו האוהבים שיכנו את האב האמיד, בבית האבות השיקומי בחדר פרטי, ויום אחד הבחין הבן הבכור שיש עוד מיטה בחדר ושאל את אביו לפרש העניין, האב סיפר לבנו כי בבית האבות יש אישה צעירה, עולה, גרושה ואם לשניים, והאב והיא התיידדו, והיא מביאה לאב בלילה בהסתר ממתקים מארון המטבח, היא עושה לו תה, הם משוחחים עד השעות הקטנות של הלילה, והיא הציעה לאב שבכוננות הלילה היא תנוח בחדרו כי שם שקט, והאב הסכים בשמחה, ופנה למנהל בית האבות שגם הוא הסכים.

הבן ראה כי האב, ושמח עבור אביו, הוא קינטר את אביו ושאל אותו אם יש לו אהבת נעורים חדשה, והאב הסמיק.

אחרי תקופה שב האב לאיתנו במידה שגילו אפשר לו, והבנים הודיעו לו כי עליו לעזוב את בית האבות השיקומי, ולשוב לביתו.

האב התעצב בליבו על כי עליו להיפרד מידידתו, והבן הגדול הציע לאב שתי אפשרויות לבחירה, 

 אחת ,לגור עם הבן הגדול, דבר ששאר הבנים לא שמחו לכך וטעמם עימם, (מי שחווה את זקנתו של קשיש יודע שחלק מהצאצאים כבר מתחילים להריח את ריח הירושה, ומתנהגים בהתאם) אפשרות שנייה שהציע הבן הגדול היא כי הבנים ישכרו את המטפלת מבית האבות שתטפל באב בביתו, וכך היה.

בדרך חזרה הביתה עשו הבנים טיול גדול לאב, ואחר כך הביאו אותו לביתו שם כבר חיכתה לו כבר המטפלת המסורה, והאוהבת.

בחלוף הימים הבחינו הבנים שבמיטה הזוגית בחדר השנה של האב יש כרית נוספת וחלוק נשי, ופרטי טואלט נשיים, ולשאלת הבנים אישר האב שאכן המטפלת מטפלת באב הקשיש טיפול 10,000 כל לילה, כולל חיבוק, נישוק, ליטוף, מסג', וכל מה שכתוב בקמא סוטרא, והאב היה מאושר עד הגג.

אבל אז התחילה סידרה לא ברורה של נפילות לא מוסברות, לדברי המטפלת האב היה נופל כאשר הוא היה קם בלילה לשירותים מבלי להעיר את המטפלת ומבלי להדליק את האור, וכך הוא נתקל בחפצים ונופל, או נחבל.

באחד הלילות האב נפל ונחבל כך שהיו צריכים לאשפז אותו בבית חולים, לאחר השחרור העבירו הבנים את האב לבית אבות סיעודי, ופיטרו את המטפלת, והיא נעלמה מחייהם.

האב ניפטר אחרי תקופה לא ארוכה, והבנים שבו מבית העלמין אחרי שקברו את אביהם, וכאשר אחרון המנחמים הלך, והבנים ישבו לבדם נשמע פתאום צלצול בדלת, ואל הבית נכנסה המטפלת, ואיש לבוש חליפה עם עניבה ובידו תיק עור מהודר.

"תסתלקו מיד מהבית שלי" אמרה המטפלת לבנים "לפני שאני קוראת למשטרה, זה העורך-דין שלי, האבא שלכם הוריש לי את כל רכושו, והצוואה של אביכם בידו של העורך דין, ועכשיו תעופו מפה לפני שאני קוראת למשטרה".

האחים קמו על רגליהם ושאלו את העורך דין הצוואה נכונה?

"כן " אמר העורך דין, "היא יורשת את כל רכושו של אביכם".

"אם כך ציווה אבינו" אמר האח הגדול, "אנו מכבדים את רצונו של המנוח, יש לך רכב", שאלו את העורך דין?

"כן" אמר העורך דין המופתע, "אתם צריכים שאני אסיע ואתכם לאן שהוא"?

"לא", אמר הבכור "אם יש לך רכב אז תפתח את הבגז' ".

והבנים הביאו מספר קרטונים והניחו על הרצפה.

"מה זה הקרטונים האלה""? שאלה המטפלת בכעס.

"זאת הירושה שלך", אמר הבכור.

המטפלת זעמה, ואמרה, "הקרטונים האלה הם החיתולים של האבא שלכם".

"נכון" אמר האח הבכור, "וזה כל רכושו של אבינו המנוח, את כל שאר רכושו הוא העביר אלינו כאשר הוצאנו את אבא מבית האבות שבו את היית מטפלת, עשינו סיבוב דרך המשרד של העורך דין שלי, ושם העביר אבינו את כל רכושו לנו כמתנה בחיים, הרכוש נשאר בחזקתו, בשליטתו, ולצרכיו של אבא עד יום מותו, והיום כל הרכוש הזה עבר לידינו".

הבן הבכור הוציא מתיקו רישום של הבית בטאבו על שמות הבנים, אישור של מקרקעי ישראל על כך שהקרקע שייכת לבנים ושהם שילמו את האגרות הנדרשות, ואישור הבנק כי חשבונות הבנק של האב עברו בשלמות לידי הבנים בחלקים שווים.

"בואי נלך" אמר העורך דין "אכלת אותה".

והאח הגדול הושיט מטפלת קרטון של חיתולים ואמר "תיקחי, תיקחי, זאת הירושה שלך"!.