חי יהוה אל חי אלוהי העברים
שלושים יום אחרי מות אישתו, עבר אב המשפחה בן היותר מ-80 שנה אירוע מוחי.
אחרי אשפוז בבית החולים שלחו אותו בניו לבית אבות שיקומי, לשיקום.
בניו האוהבים שיכנו את האב האמיד, בבית האבות השיקומי בחדר פרטי, ויום אחד הבחין הבן הבכור שיש עוד מיטה בחדר ושאל את אביו לפרש העניין, האב סיפר לבנו כי בבית האבות יש אישה צעירה, עולה, גרושה ואם לשניים, והאב והיא התיידדו, והיא מביאה לאב בלילה בהסתר ממתקים מארון המטבח, היא עושה לו תה, הם משוחחים עד השעות הקטנות של הלילה, והיא הציעה לאב שבכוננות הלילה היא תנוח בחדרו כי שם שקט, והאב הסכים בשמחה, ופנה למנהל בית האבות שגם הוא הסכים.
הבן ראה כי האב, ושמח עבור אביו, הוא קינטר את אביו ושאל אותו אם יש לו אהבת נעורים חדשה, והאב הסמיק.
אחרי תקופה שב האב לאיתנו במידה שגילו אפשר לו, והבנים הודיעו לו כי עליו לעזוב את בית האבות השיקומי, ולשוב לביתו.
האב התעצב בליבו על כי עליו להיפרד מידידתו, והבן הגדול הציע לאב שתי אפשרויות לבחירה,
אחת ,לגור עם הבן הגדול, דבר ששאר הבנים לא שמחו לכך וטעמם עימם, (מי שחווה את זקנתו של קשיש יודע שחלק מהצאצאים כבר מתחילים להריח את ריח הירושה, ומתנהגים בהתאם) אפשרות שנייה שהציע הבן הגדול היא כי הבנים ישכרו את המטפלת מבית האבות שתטפל באב בביתו, וכך היה.
בדרך חזרה הביתה עשו הבנים טיול גדול לאב, ואחר כך הביאו אותו לביתו שם כבר חיכתה לו כבר המטפלת המסורה, והאוהבת.
בחלוף הימים הבחינו הבנים שבמיטה הזוגית בחדר השנה של האב יש כרית נוספת וחלוק נשי, ופרטי טואלט נשיים, ולשאלת הבנים אישר האב שאכן המטפלת מטפלת באב הקשיש טיפול 10,000 כל לילה, כולל חיבוק, נישוק, ליטוף, מסג', וכל מה שכתוב בקמא סוטרא, והאב היה מאושר עד הגג.
אבל אז התחילה סידרה לא ברורה של נפילות לא מוסברות, לדברי המטפלת האב היה נופל כאשר הוא היה קם בלילה לשירותים מבלי להעיר את המטפלת ומבלי להדליק את האור, וכך הוא נתקל בחפצים ונופל, או נחבל.
באחד הלילות האב נפל ונחבל כך שהיו צריכים לאשפז אותו בבית חולים, לאחר השחרור העבירו הבנים את האב לבית אבות סיעודי, ופיטרו את המטפלת, והיא נעלמה מחייהם.
האב ניפטר אחרי תקופה לא ארוכה, והבנים שבו מבית העלמין אחרי שקברו את אביהם, וכאשר אחרון המנחמים הלך, והבנים ישבו לבדם נשמע פתאום צלצול בדלת, ואל הבית נכנסה המטפלת, ואיש לבוש חליפה עם עניבה ובידו תיק עור מהודר.
"תסתלקו מיד מהבית שלי" אמרה המטפלת לבנים "לפני שאני קוראת למשטרה, זה העורך-דין שלי, האבא שלכם הוריש לי את כל רכושו, והצוואה של אביכם בידו של העורך דין, ועכשיו תעופו מפה לפני שאני קוראת למשטרה".
האחים קמו על רגליהם ושאלו את העורך דין הצוואה נכונה?
"כן " אמר העורך דין, "היא יורשת את כל רכושו של אביכם".
"אם כך ציווה אבינו" אמר האח הגדול, "אנו מכבדים את רצונו של המנוח, יש לך רכב", שאלו את העורך דין?
"כן" אמר העורך דין המופתע, "אתם צריכים שאני אסיע ואתכם לאן שהוא"?
"לא", אמר הבכור "אם יש לך רכב אז תפתח את הבגז' ".
והבנים הביאו מספר קרטונים והניחו על הרצפה.
"מה זה הקרטונים האלה""? שאלה המטפלת בכעס.
"זאת הירושה שלך", אמר הבכור.
המטפלת זעמה, ואמרה, "הקרטונים האלה הם החיתולים של האבא שלכם".
"נכון" אמר האח הבכור, "וזה כל רכושו של אבינו המנוח, את כל שאר רכושו הוא העביר אלינו כאשר הוצאנו את אבא מבית האבות שבו את היית מטפלת, עשינו סיבוב דרך המשרד של העורך דין שלי, ושם העביר אבינו את כל רכושו לנו כמתנה בחיים, הרכוש נשאר בחזקתו, בשליטתו, ולצרכיו של אבא עד יום מותו, והיום כל הרכוש הזה עבר לידינו".
הבן הבכור הוציא מתיקו רישום של הבית בטאבו על שמות הבנים, אישור של מקרקעי ישראל על כך שהקרקע שייכת לבנים ושהם שילמו את האגרות הנדרשות, ואישור הבנק כי חשבונות הבנק של האב עברו בשלמות לידי הבנים בחלקים שווים.
"בואי נלך" אמר העורך דין "אכלת אותה".
והאח הגדול הושיט מטפלת קרטון של חיתולים ואמר "תיקחי, תיקחי, זאת הירושה שלך"!.