חי יהוה אל חי אלוהי העברים

ספר ישעיהו פרק ז " לכן ייתן אדוניי הוא, לכם אות, הנה העלמה, הרה וילדת בן, וקראת שמו, עימנו אל, חמאה ודבש, יאכל לדעתו מאוס ברע, ובחור בטוב ".

אבל בישוב עמנואל שבשומרון, החרדים "האשכנזים" מואסים בטוב, ובוחרים ברע, ומאכילים את המזרחים שם חרא ולא חמאה ודבש.

ההתנשאות הריקה של חסידי סלונים (עיירה בפולין) על המזרחים בעימנואל, תוך שהם נאחזים בתורה כאילו יש בה מצווה להפלות בין איש לאחיו, היא המהות של הקטב המרירי, הקטב המרירי שקורע את העם הזה לגזרים.

בספר דברים פרק לב, בשירת האזינו הלב והליבה של העבר, ההווה, והעתיד של העם העברי, השירה שיהוה אל חי ציוה על משה, ויהושע ללמד את בני-ישראל, אמר יהוה אל חי  על עמו הסורר ומורה:

" וישמן ישורון ויבעט,  שמנת עבית כשית,

וייטוש אלוה עשהו,

וינבל צור ישועתו.

יקניאוהו, בזרים בתועבות, יכעיסוהו.

יזבחו, לשדים לא אלוה

אלוהים, לא ידעום

חדשים מקרוב באו

לא שערום אבותיכם.

צור ילדך, תשי

ותשכח, אל מחוללך.

וירא יהוה, וינאץ,

מכעס בניו, ובנותיו.

ויאמר, אסתירה פניי מהם

אראה, מה אחריתם,

כי דור תהפוכות המה

בנים לא אמון בם.

הם קינאוני בלא אל,

כיעסוני בהבליהם,

ואני אקניאם בלא עם

בגוי נבל אכעיסם

כי אש קדחה באפי,

ותיקד עד-שאול תחתית,

ותאכל ארץ ויבולה,

ותלהט מוסדי הרים

אספה עלימו,

רעות חיציי, אכלה בם

מזי רעב ולחומי רשף,

וקטב מרירי "

כל מי שרואה את מה שקורא בעימנואל, ומי שרואה את מה שקורה לעמנו בארץ האבות בימים האלה מבין כי בגלל הקטב המרירי:

" מחוץ, תשכל-חרב,

ומחדרים, אימה

גם בחור, גם בתולה

יונק, עם איש שיבה."

ובשבוע הזה ראינו באשדוד ברחוב הר סיני (לעג לרש), כי הקטב המרירי פוגע גם בעובר בבטן אימו, לקטב המרירי הזה קוראים לא פחות מאשר, מזל, בר, אושר, ומתוך כך אתה למד, כי למי שמאמין במזל, האושר הוא דבר יחסי, וחולף.

אם הינו נקראים שוב להר סיני, כדי לקבל שוב את התורה, העם העברי על כל תפוצותיו לא היה מסכים שהתורה תינתן שוב רק על הר אחד הר סיני, העם לא היה מסכים לקבל תורה אחת לעם, אלא שכל עדה, כל פלג, וכל זרזיף, היה דורש לקבל את התורה על הר שהוא רק שלו, ותורה מסוג אחר, ובנוסח אחר משיש לכל הזרמים האחרים.

לא בכדי קרא לנו יהוה אלוהינו בשירה הנהדרת שלו האזינו:

" שיחת לו לא, בניו מומם

  דור עיקש, ופתלתול. 

 הליהוה, תגמלו זאת

  עם נבל, ולא חכם."

כי נכון אנחנו עם נבל ולא חכם, אנחנו עם טיפש, שניתפס רק בעיניי עצמו כעם חכם, אבל הוא ממש לא כזה, לא עם שמפורד בכל הגויים, אלא עם שמפורד בתוך עצמו, ובכך אנחנו עם שמפורר את עצמו לדעת.

הקטב המרירי מושל בנו בכל אורחות חיינו, אנחנו בוחרים בימין או בשמאל, אבל אף פעם אנחנו לא בוחרים בדרך הישר, שהיא לא שמאל ולא ימין.

לא דרך החרדים, ולא דרך האתיאיסטיים, אלה דרך הישר כפי שציוה לנו, ולימד אותנו יהוה אלוהינו אדון כל הארץ.

לכל אחד ואחד מאיתנו יש חלק בחורבן שממשש לבוא עלינו, ואף אחד מאיתנו לא יוכל להגיד ידי לא שפכה את הדם הזה, ועיני לא ראתה, ידע כל אחד מהעברים בני-ישראל כי ידיו שפכה את הדם הזה, אם במעשה, ואם במחדל, ועיניו ראו, והעדיפו לא לראות.

יש עוד סיכוי אחד להסיר את רוע הגזרה מעלינו בטרם פורענות, אבל הסיכוי הזה לא נמצא בימין, ולא נימצא בשמאל הסיכוי הזה נמצא בדרך הישר, בתורת יהוה אל חי שנתן ביד משה עבדו בהר סיני, ובערבות מואב.

דרך הישר אינה דרך ההלכה והרבנים, ולא בדרך החילונים, הדרך היא הדרך שיהוה אל חי אלוהינו התווה לנו בצמצום בשירה הנהדרת שלו שירת האזינו, ובברכה שברך משה עבד יהוה לפני מותו, לאמור " ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל".

ואם לא יהיו יחד שבטי ישראל, הם יוכו בשבט יהוה מכות גדולות ונוראות כפי שיהוה הכה אותנו בחרון אפו בשואה שהבאנו על עצמנו במלחמת העולם השנייה.

ידע כל איש ישראל, ותדע כל אם עבריה, כי את החורבן המתרגש עלינו בקרוב הם הביאו עצמם ועל צאצאיהם הם הביאו במו ידיהם.

ולעיר אשר בשומרון לא יקרא עוד עימנו אל, ויקרא שמה סר אל וצל מוות, כי סר יהוה האלוהים ממנה.

אפרים העברי      

חי יהוה אל חי אלהי העברים

ספר על החיים ביקש מביט בי בעיניו הסומות

צייר במילותיך את כל שלא אוכל לראות

עיור הלא הנני את זאת ידעת היטב

ולא אוכל לראות אפילו את מה שגורם לי כאב

בחושך אגשש דרכי חרד שמא פתאום

פח יקוש ילכדני או אולי אצנח לתהום

תן לי את ידך ואחוש בה וקרא דרור למילים

תן לי את כל שתדע

 צייר לי תמונה של חיים

בחיים אמרתי יש צער וכאב

יש רגעים של שברון הנפש

ויש רוממות הלב

יש בם יגון וייסורים

ויש בהם גאווה

ואם שפר גורלך

תדע לפעמים

קסמה של אהבה

האהבה יפה היא רכה ועדינה

כאשר היא רודפת עד טירוף

קוראים אותה קינאה

פנים רבות לזו הקרויה אהבה

כאשר היא נעלמת צומחת תחתה אכזבה

היטב ידעתי צער וכאב באופל עיוורוני

שברון הנפש וייסורים ליוו את יגוני

אבל ספר לי עוד על רוממות הלב

אויה כמה אחמוד אותם פצעיי אוהב

כמה הייתי שמח ולו פצעוני כפליים

והיה דם אהבתי ניגר מפצעיי כמים

ספר לי מה דמות לה ואדע

ספר כי האהבה הייתה לי חידה

האהבה קסם בה יש

קסמים רבים מאוד

אותה תרדוף ותבקש

בקצה ענן ורוד

כשהיא תופיע תכירנה

סימנה היא פיק בירכיים

הולם הלב מרוץ הדם

האור שבעיניים

היא טהורה היא ערמומית

היא באה וחומקת

עיתים נדמה שהיא כבתה

ואז היא שוב נדלקת

היא יורדת ועולה

דרכה פתלתלה ומשובשת

פנים רבות לה

ובכל שעה

צורה חדשה היא לובשת

עיתים תישא אותך לשחקים

רכוב על כנפיי חלום

עיתים תשפילך למעמקים

ותטיח אותך לתהום

האהבה חמקמקה

האהבה עיקשת

ברצונות מנוגדים

תהייה היא משובשת

אך אם טובה אהבתך

ונתיבה פשרות

תרווה בה נחת ועדנה

מהיום ועד קץ הדורות

האהבה אישה יפה היא

לובשת שמלה בוורוד

אם פעם אחת לך הייתה

תשוב לבקשה עוד ועד

ומה דמות לאכזבה שאל

האם לאהבה היא אחות

ספר לי אחי צייר במילים

גם אם יהיו מילותייך קשות

ספר לי  על כל מה שידעת

ספר לי שאדע

האם אכזבה לאהבה היא נלוות

או שמע תצעד לבדה

האכזבה קשה כשאול האכזבה מרה

והיא תפקוד אותך תמיד, תמיד בשעת צרה

עת תעמוד בשער העיר ולבושך קרעים

תראה אותה חולפת ביעף ועל צווארה עדיים

העם יריע לה עת תחלוף היא בשער

היא חוגגת את גדולתה כאשר אתה נמק מצער

היא תמיד נוצצת כשאתה דוהה

היא תמיד עולצת כשליבך בוכה

לבושה סטן בוהק

בוער כלהבה

כשהבכי את גרונך חונק

אז היא במיטבה

היא לא תכיר אותך

אתה כמו יום שנשכח

לה החיים במיטבם

ומה לה ניקלה ולך

מה לך עומד כך

נועץ בה מבטים

גרשוהו היא תצווה

ביד רמה על המשרתים

ואתה תלך בשדות

רדוף יגון ומרורים

אכול אכזבות וספקות

כי בחיים יש אשר תגביה להיות עליון על עליונים

ויש אשר תשפל להיות אחרון האביונים

יש שחייך בנחת

ודרכך מישירה

יש ותהיה כאחוז קדחת

רדוף על ידי השגרה

יש ותחיה חייך לבטח

ולא יהיה בם פיקפוק

ויש ותהיה רדוף עדי רצח

מחפש בהם איזה סיפוק

החיים הם הפרס הגדול

החיים הם פור וגורל

או שיהיה לך הכול

או שתהיה סתם אומלל

או שהעוני לך כאח

או שבעושר תשגשג ותפרח

וקיים גם עניין הבריאות

וקיים גם עניין היופי

אם אינך בריא מוטב כי תמות

והיופי עדיף על האופי

הבל הבלים יאמרו מורי ההלכה

אך בפועל במציאות

זו האנושות וזו דרכה

הגאווה בונה אותך נדבך על גבי נדבך

תגיע לשיא ובמגף מסומר אותך על הארץ היא תמעך

אחות לתהילה היא לאותה קיצרת ימים

במות התהילה יהיו חייך ריקים אפורים שוממים

תלאה בסיפור תהילתך אוזניים עייפות וחירשות

תתחיל לספר ומיד תראה איך מפהקים הפיות

ואיך ממהרים כולם מפניך ללכת כי ריח עובש לתהילה

אחרי שהיא דועכת מרורים תהיה היא לך מרה מלענה

תהילה שעל מקל נשרכת שכוחה עלובה וזקנה

אך יש בם בחיים את יופי הזריחה

את עונות השנה ויופי הפריחה

יש בם צחוק של ילד ולהג אוהבים

יש בם יין ושירים וצחוק ועגבים

ויש בם עלסים ויש בם רוח שטות

ויש אמת אחת מוחלטת אין בילתה

ביום שבו נולדת נידון אתה למות

מות שמעתי שמעו אמר

אך מה דמות לו לא אדע

זאת גם אני לא אדע

כך סחתי המוות גם לי הוא חידה

יש אמרים מראהו אישה יפה בשחור

ויש אומרים שרקב הוא סחי מאוס וקור

היטב הכרתי לדעת אבל שכול יגונים

אך רק בני לוויה הם למוות ולא אכירנו פנים

עיתים הוא מגפה נישאת על כנפי הרוח

יש ותאונה הוא או מצב הרוח

יש אנשים אשר בחייהם הם מתים

ויש שיתאוו אליו בגלל מצוקת העיתים

אך איש מעולם לא חזר את סוד המוות לספר

כי המוות קנאי לפרטיותו ואת סודותיו הוא נוצר

אומרים שהמוות גלגול נשמות

אומרים שהמוות הוא שחיק עצמות

יש הרואים בו גיהינום אשר עוונם ימרק

יש הרואים בו גן עדן שופע בשלל תענוגות החיק

יש הרואים בו תפילה ויש הרואים בו ריק

אך אני לא אוכל לדעת מי בהם צודק

הייתי רוצה כי מותי לי ייתן את סודות היקום לדעת

הייתי רוצה כי מותי לי יגרום בכל התחושות לגעת

את כל הצבעים לראות את כל הצלילים לשמוע

הייתי רוצה כי יביא מזור לנפשי ומרגוע

אך לך ודע מה דמות לו לזה שממנו איש לא חזר

אולי נחשק הוא ואהוב אולי הוא דוחה וזר

אולי אותי הוא יחבוק וילחש לי ניגון עצוב

אתה עפר הייתה ואל עפר תשוב

ועוד אהבה יש לי

מעל כולן היא עומדת

ומה שם אהבתך שאל

שמה אהבת מולדת

היא לי אחת ומיוחדת

היא אהבה גדולה

את חלומותיי אהבותיי וחיי

הכול אקריב בשבילה

ואהבה עצומה יש לי

גדולה מכל המילים

אני אוהב בכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי

את יהוה האלהים.

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

ספר שמות פרק יד כא ויט משה את-ידו, על-הים, ויולך יהוה את-הים ברוח קדים עזה כל-הלילה, וישם את-הים לחרבה ויבקעו, המים.

פנו האשכנזים לאלוהים ואמרו, אנחנו לא מוכנים לעבור את הים באותו משעול עם הספרדים, הפרנקים האלה לא מספיק טהורים מבחינתנו, הם טמאים מבחינה רוחנית, תבקע את הים בשבילם במקום אחר, כך שתהיה חומה של מים בנינו, וביניהם, והיה מחננו טהור.

פנו הספרדים לאלוהים ואמרו, אנחנו לא מוכנים לעבור את הים באותו משעול עם נשים, כי מרן אמר שגבר שהולך בין שתי נשים משול לגבר ההולך בין שתי פרדות, ומבחינתנו הנשים הן פרדות, תבקע את הים בשבילן במקום אחר, כך שתהיה חומה של מים בנינו, וביניהן, והיה מחננו טהור.

אז פנו האשכנזים המתנגדים הליטאים לאלוהים ואמרו, אנחנו לא מוכנים לעבור את הים באותו משעול עם החסידים, הם לא מספיק טהורים מבחינתנו, הם טמאים מבחינה רוחנית, תבקע את הים בשבילם במקום אחר, כך שתהיה חומה של מים בנינו, וביניהם, והיה מחננו טהור.

אז פנו הספרדים המזרחים לאלוהים ואמרו, אנחנו לא מוכנים לעבור את הים באותו משעול עם המוגרבים הצפון אפריקאים, הם לא מספיק טהורים מבחינתנו, הם טמאים מבחינה רוחנית, תבקע את הים בשבילם במקום אחר, כך שתהיה חומה של מים בנינו, וביניהם, והיה מחננו טהור.

פנו המוגרבים הצפון אפריקאים לאלוהים ואמרו, אנחנו לא מוכנים לעבור את הים באותו משעול עם התימנים, הם לא מספיק טהורים מבחינתנו, הם טמאים מבחינה רוחנית, תבקע את הים בשבילם במקום אחר, כך שתהיה חומה של מים בנינו, וביניהם, והיה מחננו טהור.

פנו התימנים לאלוהים ואמרו, אנחנו לא מוכנים לעבור את הים באותו משעול עם האתיופים הם לא מספיק טהורים מבחינתנו, הם טמאים מבחינה רוחנית, תבקע את הים בשבילם במקום אחר, כך שתהיה חומה של מים בנינו, וביניהם, והיה מחננו טהור.

רק האתיופים לא פנו לאלוהים, והמתינו בשקט בצד.

נאנח האלוהים ואמר אוי ויי, ועשה את בקשתם, ובקע את הים שוב ושוב עד שהים היה נידמה היה לניר חרוש בתלמים נפרדים זה מזה בחומות גבוהות של מי ים, ורק כאשר האדמו"רים, המרנים, הבאבות, והמורים, למיניהם הכשירו את משעוליי הים השונים מבחינתם ואישרו שהם כשרים למעבר, התחיל העם לעבור את הים בחרבה בתוך הים במישעולים הנפרדים, כל העם, חוץ מהאתיופים שנשארו עם משה על החוף הים לבדם.

ובהיות העם העוברים את הים במחצית הדרך לחצות את הים, נטה משה את-ידו על-הים, וישובו המים על האשכנזים, על הספרדים, ועל כל האחרים. וינער אלוהים את כל המפלים, ואת כל המתנשאים, בתוך הים. וישובו המים, ויכסו את כל המפלים, ואת כל המתנשאים הבאים בים למיניהם, ולא-נשאר בהם, עד-אחד.

ואז אמרו משה, והאתיופים, ברוך שפטרנו.

אין אל בעיר עמנואל, וגם לא בעם הזה, יש בו רק אנשים קטנים, שחושבים שהם גדולים,  כי לפני שקיעת השמש, גם צילו של הגמד נראה ענק. 

אפרים העברי