חי יהוה אל חי אלוהי העברים

 כה אמר יהוה אל חי אדון כל הארץ על מזוזות ועל טיבן:

ספר שמות פרק יב פסוק א ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרון, בארץ מצריים לאמור.  ב החודש הזה לכם, ראש חודשים:  ראשון הוא לכם, לחודשי השנה.  ג דברו, אל-כל-עדת ישראל לאמור, בעשור, לחודש הזה:  ויקחו להם, איש שה לבית-אבות שה לבית.  ד ואם-ימעט הבית, מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל-ביתו, במכסת נפשות:  איש לפי אוכלו, תכוסו על-השה.  ה שה תמים זכר בן-שנה, יהיה לכם; מן-הכבשים ומן-העיזים, תיקחו.  ו והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחודש הזה; ושחטו אותו, כול קהל עדת-ישראל בין הערביים.  ז ולקחו, מן-הדם, ונתנו על-שתי המזוזות, ועל-המשקוף על, הבתים, אשר-יאכלו אותו, בהם.

מכאן אנו למדים כי המשקוף הוא הקורה המאוזנת בפתח הדלת, המשקיפה מלמעלה על שתי המזוזות שהן הקורות הניצבות משני צידי פתח הדלת, שאל האחת מהן מתחברת הדלת באמצאות צירים, ובצידה השני קבוע בית המנעול שאליו נכנסים הבריח, או לשון המנעול.

לחלק שעליו דורכים כאשר עוברים דרך פתח הדלת קוראים סף:

ספר שמות פרק יב פסוק כא ויקרא משה לכל-זקני ישראל, ויאמר אליהם:  משכו, וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח.  כב ולקחתם אגודת איזוב, וטבלתם בדם אשר-בסף, והגעתם אל-המשקוף ואל-שתי המזוזות, מן-הדם אשר בסף, ואתם, לא תצאו איש מפתח-ביתו עד-בוקר.

מעתה אמור, פתח הדלת מורכב מסף מאוזן ברצפה, שתי מזוזות אנכיות ניצבות בקיר, ומשקוף מאוזן המשקיף מלמעלה על כל זה.

כה אמר יהוה אל חי אדון כל הארץ:

ספר דברים פרק ו פסוק ד שמע, ישראל  יהוה אלוהינו, יהוה אחד.  ה ואהבת, את יהוה אלוהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך, ובכל-מאודך.  ו והיו הדברים האלה, אשר אנוכי מצווך היום על-לבבך.  ז ושיננתם לבניך, ודיברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשוכבך ובקומך.  ח וקשרתם לאות, על-ידך; והיו לטוטפות, בין עיניך.  ט וכתבתם על-מזוזות ביתך, ובשעריך.

מכאן אתה למד שאת הפסוקים הנ"ל בספר דברים פרק ו פסוקים ד-ט חייב כל בן ישראל לכתוב בעצמו על שתי המזוזות שבביתו, והדברים האלה חייבים להיכתב גם בשערי העיר.

המעשה הרבני, שבו האדם מסתיר את הדברים האלה, במתקן הקרוי בית מזוזה ואין עין אדם שוזפת אותם, ואין הוא יכול לקרוא בכל פעם שהוא עובר בפתח את מצוות יהוה אל חי הוא עוד מעשה רבני, שנוגד את מצוות יהוה אל חי ואת התורה שנתן ביד משה עבדו.

כה אמר יהוה אל חי אדון כל הארץ:

ספר דברים פרק יא פסוק יג והיה, אם-שמוע תשמעו אל-מצוותיי, אשר אנוכי מצווה אתכם, היום לאהבה את-יהוה אלוהיכם, ולעובדו, בכל-לבבכם, ובכל-נפשכם.  יד ונתתי מטר-ארצכם בעיתו, יורה ומלקוש; ואספת דגנך, ותירושך ויצהרך.  טו ונתתי עשב בשדך, לבהמתך; ואכלת, ושבעת.  טז הישמרו לכם, פן יפתה לבבכם; וסרתם, ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם.  יז וחרה אף-יהוה בכם, ועצר את-השמיים ולא-יהיה מטר, והאדמה, לא תיתן את-יבולה; ואבדתם מהרה, מעל הארץ הטובה, אשר יהוה, נותן לכם.  יח ושמתם את-דבריי אלה, על-לבבכם ועל-נפשכם; וקשרתם אותם לאות על-ידכם, והיו לטוטפות בין עיניכם.  יט ולימדתם אותם את-בניכם, לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשוכבך ובקומך.  כ וכתבתם על-מזוזות ביתך, ובשעריך.  כא למען ירבו ימיכם, וימי בניכם, על האדמה, אשר נשבע יהוה לאבותיכם לתת להם כימי השמיים, על-הארץ.

מוגש כשרות לציבור על ידי אפרים העברי