חי יהוה אל חי אלוהי העברים

עקב הדינים, וההלכות, הרבות, שהכבירו הרבנים, ותופסי התורה למיניהם לאורך כל הדורות שבהם הם הרהיבו לעבור על מצוות יהוה אל חי ולעשות להם יום כיפור משל עצמם, מוגשים בזה להשכלה כללית לטובת הציבור כל המצוות של יום הכיפורים, שיהוה אל חי נתן ביד משה עבדו, בהר סיני, ובערבות מואב, וכל המוסיף על המצוות האלה הולך בשרירות ליבו, כי הנפש אשר תעשה ביד רמה, את-יהוה, הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא, מקרב עמה. כי דבר-יהוה בזה, ואת-מצותו הפר, היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה. כי כך ציווה משה עבד יהוה אל חי בספר דברים פרק ד פסוק א ועתה ישראל, שמע אל-החוקים ואל-המשפטים, אשר אנוכי מלמד אתכם, לעשות למען תחיו, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר יהוה אלוהי אבותיכם, נותן לכם.  ב לא תוסיפו, על-הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו, ממנו לשמור, את-מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי, מצווה אתכם.

ושנה משה עבד יהוה וציוה בספר דברים פרק יג פסוק א את כל-הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם אותו תשמרו, לעשות, לא-תוסף עליו, ולא תגרע ממנו.

יש בתורה בספר דברים פרק יט פסוק טו חוק בל יעבור, " לא-יקום עד אחד באיש, לכל-עוון ולכל-חטאת, בכל-חטא, אשר יחטא  על-פי שני עדים, או על-פי שלושה-עדים יקום דבר". 

אלה הם עדיי. 

ואלה מצוות יום הכיפורים, אשר ציווה יהוה אל חי אלוהי העברים על בני- ישראל לדורותם.

ויקרא פרק טז

א וידבר יהוה, אל-משה, אחרי מות, שני בני אהרון,בקורבתם לפני-יהוה, וימותו.  ב ויאמר יהוה אל-משה, דבר אל-אהרון אחיך, ואל-יבוא בכל-עת אל-הקודש, מבית לפרוכת,אל-פני הכפורת אשר על-הארון, ולא ימות, כי בענן, איראה על-הכפורת.  ג בזאת יבוא אהרון, אל-הקודש:  בפר בן-בקר לחטאת, ואיל לעולה.  ד כתונת-בד קודש ילבש, ומכנסי-בד יהיו על-בשרו, ובאבנט בד יחגור, ובמצנפת בד יצנוף; בגדי-קודש הם, ורחץ במים את-בשרו ולבשם.  ה ומאת, עדת בני ישראל, ייקח שני-שעירי עיזים, לחטאת; ואיל אחד, לעולה.  ו והקריב אהרון את-פר החטאת, אשר-לו; וכיפר בעדו, ובעד ביתו.  ז ולקח, את-שני השעירים; והעמיד אותם לפני יהוה, פתח אוהל מועד.  ח ונתן אהרון על-שני השעירים, גורלות,גורל אחד ליהוה, וגורל אחד לעזאזל.  ט והקריב אהרון את-השעיר, אשר עלה עליו הגורל ליהוה; ועשהו, חטאת.  י והשעיר, אשר עלה עליו הגורל לעזאזל, יועמד-חי לפני יהוה, לכפר עליו,לשלח אותו לעזאזל, המדברה.  יא והקריב אהרון את-פר החטאת, אשר-לו, וכיפר בעדו, ובעד ביתו; ושחט את-פר החטאת, אשר-לו.  יב ולקח מלוא-המחתה גחלי-אש מעל המזבח, מלפני יהוה, ומלוא חופניו, קטורת סמים דקה; והביא, מבית לפרוכת.  יג ונתן את-הקטורת על-האש, לפני יהוה; וכיסה ענן הקטורת, את-הכפורת אשר על-העדות,ולא ימות.  יד ולקח מדם הפר, והזה באצבעו על-פני הכפורת קדמה; ולפני הכפורת, יזה שבע-פעמים מן-הדם,באצבעו.  טו ושחט את-שעיר החטאת, אשר לעם, והביא את-דמו, אל-מבית לפרוכת; ועשה את-דמו, כאשר עשה לדם הפר, והזה אותו על-הכפורת, ולפני הכפורת.  טז וכיפר על-הקודש, מטומאות בני ישראל, ומפשעיהם, לכל-חטאותם; וכן יעשה, לאוהל מועד, השוכן איתם, בתוך טומאותם.  יז וכל-אדם לא-יהיה באוהל מועד, בבואו לכפר בקודש,עד-צאתו; וכיפר בעדו ובעד ביתו, ובעד כל-קהל ישראל.  יח ויצא, אל-המזבח אשר לפני-יהוה,וכיפר עליו; ולקח מדם הפר, ומדם השעיר, ונתן על-קרנות המזבח, סביב.  יט והזה עליו מן-הדם באצבעו, שבע פעמים; וטיהרו וקידשו, מטומאות בני ישראל.  כ וכילה מכפר את-הקודש, ואת-אוהל מועד ואת-המזבח; והקריב, את-השעיר החי.  כא וסמך אהרון את-שתי ידיו, על ראש השעיר החי, והתוודה עליו את-כל-עוונות בני ישראל, ואת-כל-פשעיהם לכל-חטאותם; ונתן אותם על-ראש השעיר, ושילח ביד-איש עיתי המדברה.  כב ונשא השעיר עליו את-כל-עוונותם, אל-ארץ גזירה; ושילח את-השעיר, במדבר.  כג ובא אהרון, אל-אוהל מועד, ופשט את-בגדי הבד, אשר לבש בבואו אל-הקודש; והניחם, שם.  כד ורחץ את-בשרו במים במקום קדוש, ולבש את-בגדיו; ויצא, ועשה את-עולתו ואת-עולת העם, וכיפר בעדו, ובעד העם.  כה ואת חלב החטאת, יקטיר המזבחה.  כו והמשלח את-השעיר, לעזאזל,יכבס בגדיו, ורחץ את-בשרו במים; ואחרי-כן, יבוא אל-המחנה.  כז ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת, אשר הובא את-דמם לכפר בקודש,יוציא, אל-מחוץ למחנה; ושרפו באש, את-עורותם ואת-בשרם ואת-פרשם.  כח והשורף אותם,יכבס בגדיו, ורחץ את-בשרו במים; ואחרי-כן, יבוא אל-המחנה.  כט והייתה לכם, לחוקת עולם:  בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את-נפשותיכם, וכל-מלאכה לא תעשו,האזרח, והגר הגר בתוככם.  ל כי-ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם:  מכול, חטאותיכם, לפני יהוה, תטהרו.  לא שבת שבתון היא לכם, ועיניתם את-נפשותיכם,חוקת, עולם.  לב וכיפר הכוהן אשר-ימשח אותו, ואשר ימלא את-ידו, לכהן, תחת אביו; ולבש את-בגדי הבד, בגדי הקודש.  לג וכיפר את-מקדש הקודש, ואת-אוהל מועד ואת-המזבח יכפר; ועל הכוהנים ועל-כל-עם הקהל, יכפר.  לד והייתה-זאת לכם לחוקת עולם, לכפר על-בני ישראל מכל-חטאותם,אחת, בשנה; ויעש, כאשר ציווה יהוה את-משה.

ויקרא פרק כג

כו וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  כז אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא, מקרא-קודש יהיה לכם, ועיניתם, את-נפשותיכם; והקרבתם אישה, ליהוה.  כח וכל-מלאכה לא תעשו, בעצם היום הזה:  כי יום כיפורים, הוא, לכפר עליכם, לפני יהוה אלוהיכם.  כט כי כל-הנפש אשר לא-תעונה, בעצם היום הזה, ונכרתה, מעמיה.  ל וכל-הנפש, אשר תעשה כל-מלאכה, בעצם, היום הזה, והאבדתי את-הנפש ההיא, מקרב עמה.  לא כל-מלאכה, לא תעשו חוקת עולם לדורותיכם, בכול מושבותיכם.  לב שבת שבתון הוא לכם, ועיניתם את-נפשותיכם; בתשעה לחודש, בערב, מערב עד-ערב, תשבתו שבתכם. 

במדבר פרק כט

ז ובעשור לחודש השביעי הזה, מקרא-קודש יהיה לכם, ועיניתם, את-נפשותיכם; כל-מלאכה, לא תעשו.  ח והקרבתם עולה ליהוה ריח ניחוח, פר בן-בקר אחד איל אחד; כבשים בני- שנה שבעה, תמימים יהיו לכם.  ט ומנחתם- סולת, בלולה בשמן שלושה עשרונים, לפר, שני עשרונים, לאיל האחד.  י עישרון, עישרון, לכבש, האחד- לשבעת הכבשים.  יא שעיר- עיזים אחד, חטאת; מלבד חטאת הכיפורים, ועולת התמיד, ומנחתה, ונסכיהם.

עבד ליהוה אל חי אלוהי העברים

אפרים העברי

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

ספר דברים פרק ד

א ועתה ישראל, שמע אל-החוקים ואל-המשפטים, אשר אנוכי מלמד אתכם, לעשותלמען תחיו, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר יהוה אלוהי אבותיכם, נותן לכם.  ב לא תוסיפו, על-הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו, ממנולשמור, את-מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי, מצווה אתכם.

ספר ויקרא פרק כג פסוק כג "וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  כד דבר אל-בני ישראל, לאמור:  בחודש השביעי באחד לחודש, יהיה לכם שבתון-זכרון תרועה, מקרא-קודש.  כה כל-מלאכת עבודה, לא תעשו; והקרבתם אישה, ליהוה". 

ספר במדבר פרק כט פסוק א " ובחודש השביעי באחד לחודש, מקרא-קודש יהיה לכםכל-מלאכת עבודה, לא תעשו:  יום תרועה, יהיה לכם.  ב ועשיתם עולה לריח ניחוח, ליהוהפר בן-בקר אחד, איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימים.  ג ומנחתםסולת, בלולה בשמן:  שלושה עשרונים לפר, שני עשרונים לאיל.  ד ועישרון אחד, לכבש האחד, לשבעת, הכבשים.  ה ושעיר-עיזים אחד, חטאת, לכפר, עליכם.  ו מלבד עולת החודש ומנחתה, ועולת התמיד ומנחתה, ונסכיהם, כמשפטם:  לריח ניחוח, אישה ליהוה". 

מצווה ליום אחד, וקורבנות ליום אחד, זאת מצוות יהוה אל חי אלהי העברים לשבתון זיכרון תרועה.

הדברים מדברים בעד עצמם, לא תוסיפו, על-הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו, ממנו-לשמור, את-מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי, מצווה אתכם.

מרגע שמישהו כל שהוא מוסיף על המצווה או גורע ממנה, הוא עובר על מצוות יהוה אל חי, ולכן כל אדם, ויהיה נחשב בעיניי עצמו, ובעיניי הנוהים אחריו כחשוב שבחשובים, המוסיף על יום תרועה עוד יום אחד, או מנהג אחד, את יהוה אל חי הוא מחרף, והוא וכל הנוהים אחריו, לא ינקו, עוונם יישאו.

עבד ליהוה אל חי אלוהי העברים

אפרים העברי

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

בראש חודש שביעי יחגגו המוני בית ישראל את ראש השנה.

יש רק  בעיה אחת, יהוה אל חי לא ציוה מעולם לחגוג חג ששמו ראש השנה, וזאת מעבר לכך שראש השנה הזה כביכול, נחגג בחודש השביעי, כאילו היה הראש בבטן.

ראש חודשים לחודשי השנה העברית הוא החודש של הפסח: ספר שמות פרק יב פסוק "א וַיאמֶר יְהוָה אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמר.  ב הַחדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה."

אם כן מה הוא החג אשר ציוה יהוה אל חי לחגוג בראש חודש שביעי ?

ספר ויקרא פרק כג פסוק "א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-משֶׁה לֵּאמר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אתָם מִקְרָאֵי קדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי."

ספר ויקרא פרק כג פסוק כג " וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-משֶׁה לֵּאמר.  כד דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר  בַּחדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קדֶשׁ.  כה כָּל-מְלֶאכֶת עֲבדָה לא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה." הנה לכם עד אחד לכך שיהוה אל חי ציוה שנחגוג בראש חודש השביעי את שבתון זיכרון תרועה, ולא את ראש בשנה.

ספר כמדבר פרק כט פסוק א " וּבַחדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחדֶשׁ מִקְרָא-קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבדָה לא תַעֲשׂוּ  יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.  ב וַעֲשִׂיתֶם עלָה לְרֵיחַ נִיחחַ לַיהוָה פַּר בֶּן-בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם.  ג וּמִנְחָתָם סלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן  שְׁלשָׁה עֶשְׂרנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרנִים לָאָיִל.  ד וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים.  ה וּשְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם.   ו מִלְּבַד עלַת הַחדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחחַ אִשֶּׁה לַיהוָה."  הנה לכם עוד עד אחד לכך שיהוה אל חי ציוה שנחגוג בראש חודש השביעי את שבתון זיכרון תרועה, ולא את ראש בשנה.

חוק יסוד בתורה הוא כי "על פי שניים עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ואלה הם שני עדיי, המעידים כי בחג הקרב אלינו יש לחגוג את שבתון זיכרון תרועה, ולא את ראש השנה.

את שבתון זיכרון תרועה חוגגים רק יום אחד כעולה מספר ויקרא פרק כג פסוק כג, וכהעולה ספר כמדבר פרק כט פסוק א, וגם סדר הקורבנות לשבתון זיכרון תרועה, הוא סדר קורבנות ליום אחד בלבד.

ראש השנה הוא חג "יהודי" החל בשני ימיו הראשונים של חודש  תשרי. לפי המסורת בחג נברא העולם, אולם יש הטוענים כי נברא בו האדם. בערב החג נוהגים לערוך סדר, שבו אוכלים  תפוח בדבש,  ראש דג, חלה עגולה ועוד. בחג תוקעים בשופר ומתפללים תפילת  תשליך.

ושוב אתה למד כי הרבנים ה"יהודים" המציאו להם חגים משלהם ומנהגים משלהם, ותורה משלהם, תורה שלא ניתנה להם ביד משה עבד יהוה, הם המציאו להם הלכה, והיא סותרת, את התורה שיהוה אל חי אלוהי העברים נתן לנו ביד משה עבדו.

אתם תחגגו את אשר תחגגו, ואני וביתי נחגוג בראש חודש שביעי את שבתון זיכרון תרועה, רק יום אחד, כפי שציוה יהוה אל חי אלוהי העברים ביד משה עבדו.

עבד ליהוה אל חי אלוהי העברים

אפרים העברי