חי יהוה אל חי אלוהי העברים

ספר דברים פרק ד

א ועתה ישראל, שמע אל-החוקים ואל-המשפטים, אשר אנוכי מלמד אתכם, לעשותלמען תחיו, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר יהוה אלוהי אבותיכם, נותן לכם.  ב לא תוסיפו, על-הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו, ממנולשמור, את-מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי, מצווה אתכם.

ספר ויקרא פרק כג פסוק כג "וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  כד דבר אל-בני ישראל, לאמור:  בחודש השביעי באחד לחודש, יהיה לכם שבתון-זכרון תרועה, מקרא-קודש.  כה כל-מלאכת עבודה, לא תעשו; והקרבתם אישה, ליהוה". 

ספר במדבר פרק כט פסוק א " ובחודש השביעי באחד לחודש, מקרא-קודש יהיה לכםכל-מלאכת עבודה, לא תעשו:  יום תרועה, יהיה לכם.  ב ועשיתם עולה לריח ניחוח, ליהוהפר בן-בקר אחד, איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימים.  ג ומנחתםסולת, בלולה בשמן:  שלושה עשרונים לפר, שני עשרונים לאיל.  ד ועישרון אחד, לכבש האחד, לשבעת, הכבשים.  ה ושעיר-עיזים אחד, חטאת, לכפר, עליכם.  ו מלבד עולת החודש ומנחתה, ועולת התמיד ומנחתה, ונסכיהם, כמשפטם:  לריח ניחוח, אישה ליהוה". 

מצווה ליום אחד, וקורבנות ליום אחד, זאת מצוות יהוה אל חי אלהי העברים לשבתון זיכרון תרועה.

הדברים מדברים בעד עצמם, לא תוסיפו, על-הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו, ממנו-לשמור, את-מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי, מצווה אתכם.

מרגע שמישהו כל שהוא מוסיף על המצווה או גורע ממנה, הוא עובר על מצוות יהוה אל חי, ולכן כל אדם, ויהיה נחשב בעיניי עצמו, ובעיניי הנוהים אחריו כחשוב שבחשובים, המוסיף על יום תרועה עוד יום אחד, או מנהג אחד, את יהוה אל חי הוא מחרף, והוא וכל הנוהים אחריו, לא ינקו, עוונם יישאו.

עבד ליהוה אל חי אלוהי העברים

אפרים העברי

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

בראש חודש שביעי יחגגו המוני בית ישראל את ראש השנה.

יש רק  בעיה אחת, יהוה אל חי לא ציוה מעולם לחגוג חג ששמו ראש השנה, וזאת מעבר לכך שראש השנה הזה כביכול, נחגג בחודש השביעי, כאילו היה הראש בבטן.

ראש חודשים לחודשי השנה העברית הוא החודש של הפסח: ספר שמות פרק יב פסוק "א וַיאמֶר יְהוָה אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמר.  ב הַחדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה."

אם כן מה הוא החג אשר ציוה יהוה אל חי לחגוג בראש חודש שביעי ?

ספר ויקרא פרק כג פסוק "א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-משֶׁה לֵּאמר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אתָם מִקְרָאֵי קדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי."

ספר ויקרא פרק כג פסוק כג " וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-משֶׁה לֵּאמר.  כד דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר  בַּחדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קדֶשׁ.  כה כָּל-מְלֶאכֶת עֲבדָה לא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה." הנה לכם עד אחד לכך שיהוה אל חי ציוה שנחגוג בראש חודש השביעי את שבתון זיכרון תרועה, ולא את ראש בשנה.

ספר כמדבר פרק כט פסוק א " וּבַחדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחדֶשׁ מִקְרָא-קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבדָה לא תַעֲשׂוּ  יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.  ב וַעֲשִׂיתֶם עלָה לְרֵיחַ נִיחחַ לַיהוָה פַּר בֶּן-בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם.  ג וּמִנְחָתָם סלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן  שְׁלשָׁה עֶשְׂרנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרנִים לָאָיִל.  ד וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים.  ה וּשְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם.   ו מִלְּבַד עלַת הַחדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחחַ אִשֶּׁה לַיהוָה."  הנה לכם עוד עד אחד לכך שיהוה אל חי ציוה שנחגוג בראש חודש השביעי את שבתון זיכרון תרועה, ולא את ראש בשנה.

חוק יסוד בתורה הוא כי "על פי שניים עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר" ואלה הם שני עדיי, המעידים כי בחג הקרב אלינו יש לחגוג את שבתון זיכרון תרועה, ולא את ראש השנה.

את שבתון זיכרון תרועה חוגגים רק יום אחד כעולה מספר ויקרא פרק כג פסוק כג, וכהעולה ספר כמדבר פרק כט פסוק א, וגם סדר הקורבנות לשבתון זיכרון תרועה, הוא סדר קורבנות ליום אחד בלבד.

ראש השנה הוא חג "יהודי" החל בשני ימיו הראשונים של חודש  תשרי. לפי המסורת בחג נברא העולם, אולם יש הטוענים כי נברא בו האדם. בערב החג נוהגים לערוך סדר, שבו אוכלים  תפוח בדבש,  ראש דג, חלה עגולה ועוד. בחג תוקעים בשופר ומתפללים תפילת  תשליך.

ושוב אתה למד כי הרבנים ה"יהודים" המציאו להם חגים משלהם ומנהגים משלהם, ותורה משלהם, תורה שלא ניתנה להם ביד משה עבד יהוה, הם המציאו להם הלכה, והיא סותרת, את התורה שיהוה אל חי אלוהי העברים נתן לנו ביד משה עבדו.

אתם תחגגו את אשר תחגגו, ואני וביתי נחגוג בראש חודש שביעי את שבתון זיכרון תרועה, רק יום אחד, כפי שציוה יהוה אל חי אלוהי העברים ביד משה עבדו.

עבד ליהוה אל חי אלוהי העברים

אפרים העברי